תת"ע 7686-06-13 מדינת ישראל נ' זיידי עדי

בפני בקשה לביטול פסק דין בהעדר, שניתן ביום 29.7.13, בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

המבקש נדון בהעדר, לאחר שהזמנה לדיון שנשלחה לכתובתו הרשומה, הוחזרה בציון "לא נדרש".

לשיטתו של ב"כ המבקש, כיוון שמדובר בהזמנה לדין ולא בהודעת תשלום קנס, לא היה מקום להחיל את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי ומכאן, שלבית המשפט לא הייתה סמכות לדון את המבקש שלא בנוכחותו.

עוד טוען ב"כ המבקש, כי במועד העבירה, היה הרכב בחזקתה של אשת המבקש, הגב' זיידי מירב.

ב"כ המבקש הפנה לעפ"ת 2493-07-14, עבדו נגד מדינת ישראל, מפי כבוד הש' בן יוסף ולעפ"ת 20102-08-11, משארקה נגד מדינת ישראל, מפי כבוד הש' צלקובניק – לצורך תמיכה בטיעוניו.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, ללא נימוקים.

דיון והכרעה

בע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם, קבעה כבוד הנשיאה בייניש: "סעיף 130(ח) מאפשר, אפוא, לנאשם שהורשע בעבירת חטא או עוון ונגזר דינו שלא בפניו (לרבות בעבירות שנדונו בהתאם להוראות סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי) לבקש את ביטול הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בעניינו. זאת, בהתקיים אחד משני תנאים: קיום סיבה מוצדקת לאי-התייצבות המבקש לדיון שנערך בעניינו או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי-ביטול פסק הדין ".

כאמור לעיל, טוען ב"כ המבקש כי בעניינו של המבקש, מתקיימות שתי החלופות הקבועות בסעיף 130 (ח) כאמור, הראשונה - המבקש לא התייצב לדיון, שכן לא זומן כדין והשנייה – למבקש ייגרם עיוות דין אם לא יבוטל פסק הדין, שכן הרכב היה בחזקת אשתו במועד העבירה.

האם קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש?

המסגרת המשפטית הרלוונטית לענייננו, ביחס לטענה זו, מוגדרת בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד – 1974 וסעיף 237 (א), (ג) לחוק סדר הדין הפלילי[נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 ואלו לשונן:

תקנה 44א -"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".