מדינת ישראל נ' עבאדי ריאד

בתיק זה העלה הנאשם טענת התיישנות כנגד האישום.

המדובר באישום המבוסס על צילום במערכת האכיפה א'3, לפיו מיוחסת לנאשם עבירה שבוצעה לכאורה ביום 25.12.2016. הנאשם טוען כי לא קיבל לגביה כל הודעה עד לזימון לדיון ביום 2.2.18, דהיינו בחלוף יותר משנה ממועד העבירה.

המאשימה מתנגדת לטענה וטוענת כי זימונים קודמים נשלחו לכתובתו המעודכנת במשרד הפנים "כפר קרע" והוחזרו בידי הדואר עם הערות "מען בלתי מספיק".

המצב המשפטי:

סוגיית התיישנות אישום בעבירת תעבורה המתבססת על צילום רכב, מוסדרת בסעיף 225א(א1) לחוק סדר הדין הפלילי, אשר קובע:

"היתה העבירה עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, שהחשד לביצועה מבוסס על צילום רכב כאמור בסעיף 27א לפקודה האמורה, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו לבעל הרכב בענינה הזמנה או הודעת תשלום קנס, אם כתב האישום, ההזמנה או הודעת תשלום הקנס טרם נשלחו ועברה תקופה כמפורט להלן:

(1) ארבעה חודשים ממועד ביצוע העבירה, למעט רכב כאמור בפסקה (2).

הוראה זו הוספה לחוק בתיקון 43 לחוק בשנת 2005, כאשר בדברי ההסבר להצעת התיקון מציין המחוקק:

"שלא כמו במקרה שבו מקבל מבצע העבירה הודעת תשלום קנס מיד לאחר ביצוע העבירה, עיכוב במסירת הודעת קנס המבוססת על צילום רכב מקשה על מקבל הדוח להתגונן, שכן לאחר תקופה ממושכת קשה לבעל הרכב לשחזר את האירועים או לאתר מי נהג ברכב בעת ביצוע העבירה. בהתאם להצעת החוק, אם החשד לביצוע העבירה מבוסס על צילום רכב, ניתן יהיה למסור הודעת תשלום קנס או להגיש כתב אישום רק בתוך 120 ימים מיום ביצוע העבירה... התיקונים המוצעים ימנעו סיכול הגנה אפשרית על ידי החשוד בביצוע העבירה".

ובמילים פשוטות – יש להמציא את ההודעה לבעל הרכב בסמוך לאחר העבירה, בכדי לאפשר לו להתגונן כראוי כנגד האישום נגדו. שהרי, בניגוד לדוח הנמסר לנהג בידי שוטר על אתר, דוח המתקבל בביתו זמן משמעותי לאחר האירוע מקשה על אדם לשחזר את הפרטים לצרכי התגוננות מפניו.

השאלה להכרעה:

במקרה דנן, המאשימה למעשה אינה חולקת על כך שאין בידה ראייה להמצאת הדוחות במועד. המאשימה אישרה כאמור כי הדוחות הוחזרו בידי הדואר, ולא נמסרו לנאשם, אלא עד שהמאשימה איתרה כתובתו המלאה לרבות מס' תיבת דואר.

עם זאת, המאשימה טוענת למעשה כי משלא טרח הנאשם לעדכן כתובת מלאה הנ"ל, אלא הסתפק בכתובת הכללית "כפר קרע", הוא מנוע מלהעלות טענת התיישנות.