מדינת ישראל נ' אמיתי עמוס

ביום 30/10/17 הודה הנאשם בכתב אישום המייחס לו נהיגה, כשתוקף רישיון הנהיגה שלו פקע תקופה של כ-10 שנים, זאת בניגוד לסעיף 10 א' לפקודת התעבורה, סמל סעיף 2036. כמו כן הורשע בעבירה של נהיגה מבלי שהיתה לו פוליסת ביטוח בת תוקף, בניגוד לסעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, סמל סעיף 2106.

במעמד זה, אף צרף הנאשם תיק שעניינו זהה, ואשר מתנהל בבית משפט לתעבורה בירושלים, מספרו 5481-02-17 , עבירה שעבר הנאשם כחודשיים קודם ביצוע העבירה בענייננו, הנאשם הודה אף בתיק זה והורשע.

הצדדים טענו לעונש :

המאשימה ציינה שהנאשם נוהג משנת 1974 לחובתו 52 הרשעות קודמות ביניהן עבירות זהות, בהן הורשע ואף נדון לפסילות ארוכות. כמו כן הצביעה על תקופה הפקיעה הארוכה של 10 שנים.

ב"כ המאשימה טען, כי מדובר במי שכמוהו כבלתי מורשה, אשר לא עבר תחת עיניו הבוחנות של משרד הרישוי ולא היה מבוקר, לא עבר קורסים והכשרה.

עוד מציין כי מדובר ברצידיביסט שאינו מפנים, אין לו מורא בפני החוק ומהווה סיכון למשתמשי הדרך.

בנוסף מבקש כי בית משפט בגוזרו את דינו של הנאשם ייתן משקל לעובדה שמדובר בשני תיקים ובשתי הזדמנויות בהן נהג הנאשם כשאין בידו רישיון נהיגה תקופה ארוכה וללא ביטוח וכן מפנה לעובדה כי בין שני כתבי האישום בהם הודה חלף חודש ימים בלבד, כך שיש בכך הוכחה לעזות המצח של הנאשם ולחוסר הפנמה.

לפיכך עותרת המאשימה לעונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי ממושך, פסילה ארוכה שתהא מצטברת לכל פסילה אחרת, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות על סך של 10,000 ₪.

המאשימה הפנתה למתחם ענישה של מאסר בפועל שבין 15 ימים ל-18 חודשים בליוויית רכיבי ענישה נוספים.

ב"כ הנאשם טען כי זהו המקרה שיש ללמד עליו סנגוריה ומבקש מבית המשפט לשים את מלוא השיקולים על מאזני הצדק, טען כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה אולם חולק על בקשת המאשימה להציג את הנאשם כמי שהינו בלתי מורשה לנהיגה.