תת"ע 7191-07-13 מדינת ישראל נ' ג'ולאני

בפני בקשה לדחיית ריצוי עונש המאסר ליום 25/12/14.

הנאשם נדון בין היתר ל-3 חודשי מאסר, מתוכם 7 ימים מאחורי סורג ובריח שאמורים היו להתחיל ביום 2/11/14 והיתרה בעבודות שירות. כפי שתואם עם הממונה על עבודות השירות – תחילת העבודות ביום 10/12/14.

הנאשם ביקש להתחיל ריצוי מאסרו אחרי ה 25/12/14 בשל קשיים כלכליים והצורך לטפל בילדיו, כאשר ב 25/12/14 הם יצאו לחופשה ממוסדות החינוך בהם הם לומדים.

ההליכים לפני מתן גזר הדין

מדובר בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף שנעברה ביום 15/7/13, הנאשם הודה ביום 9/7/14, סנגורו ביקש לדחות את מועד גזר הדין לאחר הפגרה, על מנת שיוכל להציג רישיון נהיגה. נעניתי לבקשה ודחיתי הדיון ליום 19/10/14, אולם רישיון נהיגה לא הוצג בפני והמחדל כמו גם הסיכון לציבור נותרו בעינם.

ביום 19/10/14 נעשה ניסיון נוסף של הנאשם לדחות הדיון ולבקש לצרף התיק לתיק אחר, שתלוי ועומד, אולם בעצה עם עורך דינו, הוחלט שלא לעשות כן, הכל כמופיע בפרוטוקול מאותו היום.

במועד שימוע גזר הדין ביקש הסנגור דחיית עונש ריצוי המאסר ליום 2/11/14 ונעתרתי לבקשה. הדבר היה בתיאום עם הנאשם לצורך התארגנותו.

הבקשות לאחר גזר הדין

ביום 28/10/14 הגיש הנאשם בעצמו בקשה בכתב יד לדחות ריצוי העונש משום שהוא מסיע את ילדיו ומחזירם מבית הספר ולכן מבקש דחייה ל 25/12/14 – המועד בו ילדיו ישהו בחופשה.

דחיתי הבקשה בלא שנימקתי מדוע, ערר על כך התקבל וביהמ"ש המחוזי הורה על עיכוב ריצוי עונש המאסר עד 7 ימים לאחר קבלת החלטה מנומקת.