מדינת ישראל נ' פלוני

בפתח הכרעת הדין אני מודיע כי על זיכויו של הנאשם וזאת מחמת הספק.

כתב האישום והמחלוקת בין הצדדים:

1. ביום 7.6.24, בשעה 03:35 לערך, נהג הנאשם ברכב פרטי בעיר הוד השרון, ברחוב מבוא קדם פינת ששת הימים. הנאשם, כך נטען בכתב האישום, נהג ברכב בהיותו שיכור לאחר שסירב למסור דגימת דם לפי דרישת שוטר, בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(ב), 64ד(א), ו- 39א' לפקודת התעבורה.

    

2. הזמנה לדין וכתב אישום נמסרה לנאשם בו במקום על-ידי השוטרת רוני כוחנובסקי (להלן: "השוטרת כוחנובסקי") ומועד ההקראה נקבע ליום 18.8.24.

    

3. ביום 18.8.24 התקיים דיון הקראה בתיק זה. בפתח הדיון טען ב"כ הנאשם טענה: "רשום נהגת ברכב בהיותך שיכור זה כמו להגיד למישהו הלכת ברחוב בהיותך גנב. אין בזה נסיבות ולא שום דבר שבית משפט יכול לשמוע ראיות ולהחליט. החלק השני וסירבת לתת דגימת דם לפי דרישת שוטר... גם פה זה אותו דבר אין נסיבות ואיזה חובה נוצרה לתת דם ולאיזה שוטר יש סמכות לכך."

    

4. המונח "טענה מקדמית" לא הועלה על-ידי ב"כ הנאשם במפורש, וב"כ הנאשם גם לא הפנה בדבריו לסעיף חוק ספציפי או לפסיקה אשר תומכת בטענותיו. יחד עם זאת, ניתן היה להבין כי הטענה היא שכתב האישום נעדר פירוט מספק באשר ליסוד העובדתי, ובאופן ספציפי לרכיב הנסיבתי שבעבירה ולכן נפל פגם או פסול בכתב האישום, בהתאם לסעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי" או "החסד"פ").

    

5. באותו היום ניתנה החלטה בטענה המקדמית, וקבעתי כי על פניו לא מצאתי פגם או פסול בכתב האישום, בוודאי לא כזה שיכול לפגוע בהגנתו של הנאשם. אלא שעל מנת לבחון את הטענה לעומק, החלטתי לדחות את מתן ההחלטה לשלב מאוחר יותר של ההליך וזאת בהתאם לסמכות בית המשפט מכוח סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי.