תת"ע 6790-03-15 מדינת ישראל נ' אבי אוחנה

לפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 6.9.15 בהעדר התייצבות המבקש, ובו הורשע המבקש בעבירה של סטייה מנתיב נסיעתו, דבר שגרם להפרעה או לסיכון תנועה, בניגוד לתקנה 40(א) לתקנות התעבורה, ונגזר עליו קנס מקורי בגובה 250 ₪.

המבקש נשפט בהעדרו לאחר שהוזמן בנוכחותו בדיון מתאריך 26.4.15 לדיון הוכחות שהיה קבוע ליום 6.9.15, אך לא התייצב וזאת על אף שבקשותיו לדחיית מועד הדיון נדחו על ידי.

טענות הצדדים

לטענת המבקש, שהינו עו"ד, הוא הגיש בקשה להישפט בעניין דו"ח ברירת קנס מס' 90-1-1117259-0, בקשתו אושרה וביום 26.4.15 התקיים בבית המשפט דיון הקראה בתיק דנן, בו כפר בעבירה ו/או בעובדות, כך שאין מדובר בבעל דין שלא מסר תשובה בעניין האישום. המבקש ציין כי במועדים הרלוונטיים הוצע לו להסתפק במתן אזהרה בלבד, אך הוא סירב משום שסבר כי לא ביצע עבירה קטנה כגדולה.

המבקש הוסיף וטען כי עשה כל אשר לאל ידו כדי לשנות את שעת או מועד הדיון על ידי כך שפנה במועדים: 31.8.15, 3.9.15 ו-5.9.15 לבית המשפט בבקשות לדחייה בצירוף תימוכין לבקשותיו (הזמנות לדין) וטען כי ערב הדיון, הגם שהיה מדובר במוצאי שבת, הגיע למשרדו כדי למסור הודעה לבית המשפט בדבר אי יכולתו להתייצב ובקשה נוספת לדחיית הדיון. לטענתו, לא נותרה כל ברירה בידו, נוכח ריבוי דיונים שהיו לו במועד הדיון, כשבסופו של יום דיונים שוחררו אסירים ממאסרם ע"י וועדת השחרורים והמחשבה כי אי התייצבות סניגור בעניינם ודחיית בקשתם למועד נדחה מטרידה ואינה עולה כלל על הדעת.

המבקש ציין כי גם המשיבה, בסמוך לבקשותיו של המבקש, הגישה בקשה לדחיית מועד הדיון וכי לא הוכח לפחות מפרוטוקול בית המשפט כי העד מטעמה אכן התייצב.

עוד טען המבקש כי מכוח זכותו להגנה ראויה, הגיש בקשה נוספת לפי סעיף 108 לחסד"פ לקבל רשומה מוסדית בדמות מצלמות מע"צ שגם בהיעדרו, יכול היה בית המשפט להתרשם אם נעברה עבירה אם לאו באמצעות צפייה במצלמת התנועה ולהכריע על פי ממצאים אובייקטיביים.

לדברי המבקש, בקשתו אינה נובעת משום ברירת הקנס בסך 250 ₪, אלא משום שהדעת אינה סובלת חוסר צדק והאשמה חסרת כל בסיס למי ששומר על כללי וחוקי התעבורה, ולראייה הוא נוהג משנת 1988 ואין לו כל הרשעה קודמת.

לבקשתו צורפו בקשה לשינוי מועד הדיון מיום 5.9.15, הודעה ובקשה לבית משפט מיום 6.9.15, בקשה לדחיית מועד דיון מאת רס"ב דרור דברן מיום 31.8.15, פרוטוקול דיון אחר שהתקיים בבית המשפט המחוזי מרכז לוד ביום 6.9.15, וכן פרוטוקולים מוועדות שחרורים שהתקיימו ביום 6.9.15, בקשה דחופה מתוקנת למתן צו להמצאת מסמכים על פי סעיף 108 לחסד"פ וסעיף 74 לחסד"פ במעמד צד אחד והודעה לבית משפט מיום 6.9.15.

המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעם שהבקשה אינה מקימה עילה מוצדקת לביטול פסק הדין, שעה שהתייצב עד תביעה, אולם המבקש עשה דין לעצמו ובחר שלא להתייצב ונימוקיו עמו.

דיון והכרעה

סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), קובע את אמות המידה המנחות את ביהמ"ש בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין. הסעיף קובע שני טעמים, שאינם מצטברים, המצדיקים ביטולו של פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם למשפטו או לחילופין גרימת עיוות דין לנאשם כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל נקבע כי: "בשלב זה ניצב המבקש לפתחו של בית המשפט כאשר מבוקשו הוא לקבל "כרטיס כניסה" לקיום חוזר של הליך שהתנהל לכאורה כדין והסתיים. על המבקש מוטל אפוא הנטל לשכנע את בית המשפט כי מתקיימים טעמים המצדיקים את הנעת גלגלי המערכת מחדש".

א. בחינת סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש

אין ספק כי המבקש זומן כדין לדיון ההוכחות שנקבע בעצם נוכחותו בדיון מיום 26.4.15 ובתיאום עמו.