מדינת ישראל נ' ישראל יוסף חיים

לפני בקשה לניכוי 30 ימי פסילה אותם ריצה הנאשם, לטענת סנגורו.

הנאשם הורשע בעבירות שונות בהיותו נהג חדש. הוא נדון, בין היתר, ל-75 ימי פסילה, פסילה על תנאי וקנס בגדר הסדר טיעון שהוצג לבית המשפט במעמד התובע והסנגור. לאחר תשעה חודשים לערך ממועד גזר הדין וסיום ההליך הגיש הסנגור בקשה זו. לטענתו, "לא ברור" מדוע לא נוכתה הפסילה המנהלית מן הפסילה ע"פ גזר הדין. הסנגור ביקש כי התביעה תבדוק עניין זה אך מן התביעה לא נמסרה תגובה עניינית לבקשה. מכאן בקשת ב"כ הנאשם לתת החלטה בהיעדר תגובה.

דיון והכרעה

החלטתי לדחות את הבקשה, גם ללא תגובת התביעה.

על פני הדברים מדובר בבקשה תמוהה. הבקשה תמוהה משום שהסנגור ידע על תוכן הסדר הטיעון כפי שהוצג לבית המשפט שכן נכח בדיון וידע - או היה צריך לדעת - שהנאשם נפסל מנהלית. על כן, ככל ששגתה התביעה בהצגת תוכן ההסדר היה הסנגור חייב להתריע על שגיאה זו בעת הדיון. מסיבות עלומות נמנע הסנגור מלעשות כן. התמיהה מתגברת משעה שבקשה זו לניכוי תקופת הפסילה המנהלית הוגשה לאחר חלוף 9 חודשים (!!) ממועד גזר הדין; זמן רב מאוד לכל הדעות לאחר סיומה הצפוי של פסילת הנאשם על פי גזה"ד.

לגופו של עניין, הצדדים לא טענו כי הנאשם נפסל מנהלית בטיעונים לעונש וממילא לא טענו בעת הצגת ההסדר כי יש לנכות מתקופת הפסילה את תקופת הפסילה המנהלית. לא הונח לפניי שום יסוד לקבוע כי הימנעות הצדדים מלהתייחס בטיעוניהם לעונש לתקופת הפסילה המנהלית נובעת משכחה או שגגה להבדיל ממהלך מכוון המביא בחשבון את תקופת הפסילה המנהלית לצורך קביעת תקופת הפסילה על פי הסדר הטיעון. באין אינדיקציה לכאן או לכאן ובשים לב לתמיהות שמעלה בקשה זו כפי שציינתי לעיל לא מצאתי כי קיים בסיס להתערבות בית המשפט בתוכן ההסדר כפי שהוצג על ידי הצדדים, בנוכחותם.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ח, 28 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: