מדינת ישראל נ' אזולאי

בפתח החלטתי הנני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם בתיק זה וזאת מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו יוחסה לו עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) בתקנות התעבורה.

עת הוקרא כתב האישום לנאשם הוא כפר בטענה כי אחז או דיבר במכשיר טלפון אגב נהיגה ברכב.

ביום 7.1.20 נשמעו בפני פרשת התביעה וההגנה כאשר מטעם המדינה העיד עד אחד בלבד (ע/ת1 השוטר אלכסנדר לנדה) ומטעם הנאשם העיד הנאשם לעצמו.

מאחר וע.ת 1 העיד כי אין לו כל זיכרון מהאירוע נשוא כתב האישום, נשענה עדותו הראשית של עד זה על "כלל הקפאת הזכירה שבעבר" ולמעשה על המסמך ת/1 אשר נרשם על ידו במהלך האירוע ובו תעד את שראו לכאורה עיניו במהלך האירוע.

לפי הנתונים שבת/1 טען ע.ת 1 כי עת רכב על אופנוע בפעילות משטרתית הבחין דרך שמשת הרכב שמימינו (וזאת במהלך נסיעה מקבילה לרכב) כי הנאשם אוחז במכשיר טלפון שחור קטן צמוד לאזנו השמאלית, המדובר בטלפון "עם כפתורי חיוג" ואילו שפתיו של הנהג זזות.

עוד כתב ע.ת 1 במסמך ת/1 כי כאשר היה מקביל לרכב הרים הנהג עם ידו השנייה מכשיר סלולרי אחר לגובה גלגל ההגה והסתכל לכיוונו.

במהלך חקירתו הנגדית הסכים העד כי אין לו זיכרון של האירוע מעבר למה שרשם בדוח.

עוד הסכים כי במהלך האכיפה חבש הוא קסדה על כל ראשו וכי אין הוא זוכר האם הקסדה הייתה סגורה עם מגן שמש או פתוחה.

עוד אישר העד כי אין הוא יכול לאשר או לשלול קיומו של מגן שמש פנימי ברכב הנאשם לצד החלונות האחוריים.

ב"כ הנאשם הציג לע.ת 1 שתי תמונות והוא אישר כי המדובר בצילום שלו בתמונות (המדובר בתמונות שצולמו על ידי הנאשם עצמו בזירת האירוע).