תת"ע 6440-01-16 מדינת ישראל נ' פחמאוי סאלח

1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 14.3.16 (להלן: "פסק הדין").

2.במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגה במהירות של 94 קמ"ש כאשר המהירות המותרת במקום עומדת על 60 קמ"ש ונגזר עליו עונש- קנס בסך 1000 ש"ח.

3.המבקש טען כי "רק לאחרונה" נודע לו על פסק הדין אך לא פירט כיצד נודע לו על פסק הדין. הוסיף וטען כי הזימון לדיון בבית המשפט לא הגיע לידיו ולו היה יודע על קיומו של הדיון היה מתייצב בבית המשפט. ציין כי הוא נהג מונית ורישיון הנהיגה משמש לפרנסתו וכי "יש בידו להוכיח חפותו" אך לא פירט מעבר לכך דבר.

4.המאשימה התנגדה לבקשה וטענה כי ההזמנה נשלחה לכתובתו הרשומה של המבקש וכי אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש" דבר המהווה אישור מסירה כדין.

5.לאחר ששקלתי טענות הצדדים לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

6.על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את הכרעת הדין וגזר הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו.

7.משלוח הדוח באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 15/106 קריב נ' מ"י, 20.1.15).