תת"ע 6161-03-14 מדינת ישראל נ' אסולין

החלטתי לזכות את הנאשם וזאת מחמת הספק.

כללי

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירה של אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים את החצייה בבטחה בניגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה. על פי עובדות כתב האישום ביום 14.03.14 שעה 13:12 נהג הנאשם ברכב פרטי ברח' משה שרת בן צבי בקרית חיים, ובהתקרבותו למעבר חצייה לא אפשר להולך רגל שחצה את מעבר החצייה להשלים את החצייה בבטחה.

    

2. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, לטענתו הולך הרגל (ביניהם קיימת היכרות מוקדמת), סימן לו לעבור ועל כן המשיך בנסיעתו.

    

   ראיות המאשימה

    

   עד התביעה, רס"מ קאסם סובח

    

3. השוטר אשר ערך את הדו"ח ת/1 והסקיצה ת/2 ואישר תוכנם כמפורט בעובדות כתב האישום. בחקירתו הנגדית נשאל לכיוון נסיעתו והשיב: "אני מכיוון מערב למזרח, ואתה ממזרח למערב. שני היינו על רחוב בן צבי. האחד מול השני." (עמ' 2 שורה 28 לפרוטוקול). לטענה לפיה לא יכול היה להבחין בנאשם מפאת קיומם של רכבים אשר הפרידו ביניהם השיב: "לא היו רכבים בינינו. אני ראיתי את העבירה במרחק של 7 עד 8 מטרים ואני אומר לך שלא היו רכבים בינינו." (עמ' 3 שורות 4-5 לפרוטוקול). אישר כי עצר את הנאשם במרחק ניכר ממקום ביצוע העבירה, אך שמר עמו על קשר עין רצוף . לטענת הנאשם לפיה הולך הרגל תומך בגרסת הנאשם השיב: "אני אומר את דעתי האישית. אסור לתת לנאשם או לכל אזרח לעשות צחוק וזלזול בחוק. הולך הרגל שאתה אומר שהוא הולך הרגל והוא בכלל לא שייך לאירוע על פי מיטב זיכרוני. הולך הרגל היה אדם מבוגר, מזוקן ולדעתי גם דתי." (עמ' 4 שורות 7-9 לפרוטוקול).

    

   ראיות ההגנה