מדינת ישראל נ' לוי

בפניי בקשת המבקש לביטול פסה"ד שניתן בהיעדרו עוד ביום 23/12/2013.

המבקש נימק בקשתו בכך שרק בימים אלו נודע לו לראשונה כי ניתן כנגדו פס"ד בהיעדרו ביום 23/12/13, טען כי לא קיבל לידיו כל הזמנה לדיון או הודעה בדבר גזר הדין, שניתן בהיעדרו ובנוסף טען כי יגרם לו עיוות דין באם תידחה בקשתו.

המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה המבקש זומן לדיון כדין, התובע העביר ביום הדיון אישור על המצאת ההזמנה למבקש, הפנתה לתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי ולעובדה כי המבקש לא המציא אישור מרשות הדואר לפיו לא קיבל את הזימון מכל סיבה שהיא.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה אני קובעת כי הנימוקים אשר העלה המבקש בבקשתו אינם נימוקים מיוחדים המצדיקים היעתרות לבקשה, אין בהם כדי להצדיק פנייה בשיהוי כה ניכר ואף לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין באם תידחה בקשתו.

תקנה 44 א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד 1974 קובעת בזו הלשון:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן."

בתיק בימ"ש מצוי אשור משלוח דבר דואר רשום בגין דו"ח מספר: 27110424333, למועד המשפט שהתקיים ביום 23/12/13. בנוסף, קיים אשור מסירה תקף של גזר הדין שניתן בהיעדר, הנושא את התאריך 12/1/14.

כעולה מן האמור, המבקש נשפט בהיעדרו כדין, אין בנימוקי בקשתו עילה לביטול פסק הדין שניתן עוד בשנת 2013. המבקש לא הוכיח שלא קיבל את ההודעהבדבר הדיון ולכן דין הבקשה להידחות. זאת ועוד, המבקש קיבל את גזר הדין לידיו בשנת 2014 ולא עשה כל פעולה עד ליום זה.

בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו לבטל פס"ד חלוט משנת 2013 כדבר בשגרה.