תת"ע 6027-02-16 מדינת ישראל נ' יאיר בן עמי

בפני בקשה לביטול כתב אישום בטענה מקדמית של הגנה מן הצדק וזאת לפי ס' 149 (10) לחסד"פ.

הרקע הוא כי ביום 18.4.15 צולם רכב המבקש כשהוא נוסע במהירות של 72 קמש' בדרך עירונית בה מותרת נסיעה במהירות של 50 קמש'.

לטענת המבקש:

מצלמות רבות אוכפות מהירות ברף אכיפה גבוה ביותר וזאת על מנת להגיש פחות כתבי אישום כדי "להקל" על מערכת המשפט. מנגד מוגש כתב אישום בעבירת מהירות מינורית כשמדובר בכביש בו

כ- 4 נתיבים בכל מסלול עם שטח הפרדה, בנסיבות אלה המדובר בפעולת אכיפה סלקטיבית פסולה.

טענת המשיבה: 

טענות המבקש אינן מקיימות טענה של הגנה מן הצדק או של אכיפה בררנית, דוחות דומים נשלחו לאלפי נהגים. כמו כן, לא הוצגו כל נתונים עובדתיים המעידים כי המדובר בטעמים פסולים או שרירותיים.

דיון והכרעה

בעניין אכיפה בררנית נפסק בבג"ץ 6396/96 בעניין זקין לאמור:

"אכיפה בררנית אינה היפוך של אכיפה מלאה לעיתים קרובות אין אכיפה מלאה, ומבחינה מעשית אף לא יכולה להיות אכיפה מלאה, של חוק או תקנות, אכיפה חלקית אינה בהכרח אכיפה פסולה. כך גם אכיפה מדגמית, שהרי המדינה אינה יכולה להקצות אלא משאבים מוגבלים לאכיפת חוק, כך גם רשויות מנהליות שונות, כמו רשויות מקומיות, לכן רק טבעי וראוי הדבר שהמדינה ורשויות אחרות יקבעו לעצמן מדיניות ובמידת הצורך האפשר גם הנחיות כתובות, שיקבעו סדר עדיפות לאכיפת החוק. אכן, מדיניות או הנחיות כאלה צריכות לעמוד במבחנים המקובלים לגבי כל החלטה מנהלית, כגון מבחנים של מטרה כשרה, שיקולים עניינים, סבירות ועוד. אולם אם הן עומדות במבחנים אלה, אכיפת החוק על פי מדיניות או הנחיות כאלה אינן אכיפה פסולה, אכיפה כזאת אף שהיא אכיפה חלקית אינה אכיפה בררנית". (שם פיסקה 16 עמ' 305,306).