תת"ע 5726-12-15 מדינת ישראל נ' בלזר

1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 5.1.17 (להלן: "פסק הדין").

2.במסגרת פסק הדין הורשעה המבקשת בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת (100 קמ"ש מקום בו מותרת מהירות של 60 קמ"ש) ונגזר עליה קנס בסך 4,000 ₪.

3.המבקשת טענה כי במועד הדיון הייתה חולה ולכן לא התייצבה לדיון כנדרש. טענה כי היא חיילת משוחררת וביקשה "להוכיח טענותיה וחפותה".

4.ב"כ המאשימה התנגד לבקשה וטען כי המבקשת לא התייצבה ללא כל סיבה מוצדקת ואף הפנה למועד הוצאת האישור הרפואי.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ונימוקיה וכן באישור המחלה לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

6.יצויין כי מועד הדיון היה ידוע למבקשת לאחר שנדחה, לבקשתה, כאשר באותו מועד (הדחייה הראשונה) התייצב בבית המשפט מטעמה אחיה, מר שובל בלזר, וטען כי אחותו בצבא ולא יכולה הייתה להתייצב לדיון. במועד הנדחה, הדיון השני, לא התייצבה המבקשת או מי מטעמה ואף לא הוגשה כל בקשה או הודעה בדבר אי התייצבותה טרם הדיון ואף לא במועד סמוך לאחריו. לאחר הגשת הבקשה לביטול פסק הדין ולאחר שבית המשפט הורה למבקשת על הגשת המסמך הרפואי אליו התייחסה בבקשתה, הציגה המבקשת אישור רפואי בדבר מחלה בת יום אחד במועד אשר היה קבוע לדיון. עוד יצויין כי אישור המחלה הוצא ע"י המבקשת רק ביום 26.2.17.

7.בבקשה לא פורטו כל טעמים או נימוקים אשר יש בהם טעם לביטול פסק הדין ומעבר לכך לא מצאתי טענות הגנה אחרות המצדיקות את קבלת הבקשה ולא התרשמתי כי הותרת פסק הדין על כנו יגרום עיוות דין למבקשת.

יצויין כי המבקשת אינה מורשית לנהיגה אך יחד עם זאת, עולה מגיליון הרשעותיה, כי היא כבר צברה לחובתה שתי הרשעות קודמות, אשר שתיהן צולמו באמצעות מצלמה כאשר אחת מהן עניינה אף הוא נהיגה במהירות העולה על המותר.

המבקשת לא טענה כי אחר נהג ברכב או כל טענת הגנה אחרת ובנסיבות אני סבורה כי אף העונש אשר הוטל עליה אינו מחמיר עימה.