תת"ע 5436-07-13 מדינת ישראל נ' יורצ'וק ולרי

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשיכרות (ביום 1.3.13), זאת (בין היתר) תוך הסתמכות על תוצאות בדיקת אוויר נשוף שנערכו לו, בו הודגמה (על פי כתב האישום) כמות אלכוהול של 675 מיקרוגרם לליטר אויר נשוף.

ביום 22.3.16, לאחר סיום פרשת התביעה, טען הנאשם כי אין להשיב על האשמה. לטעמו של הנאשם לא ניתן להוכיח את תקינות תעודת הבלון, אלא רק בחקירה של מי שערך את התעודה (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 24-25). לדבריו משהוצגה כפירה "באי תקינות המדידה, אי תקינות המכשיר ואי תקינות תהליכי תחזוקה" (שם, שורות 2-3), על המאשימה היה לספק הוכחה פוזיטיבית לתקינות, ומשלא עשתה כן, "התוצאה המתחייבת היא זיכוי" (שם, שורות 11-12).

אכן, בישיבת ההקראה (מיום 8.2.15) כפר הנאשם (בין היתר) "במיומנות המפעיל בתקינות מכשיר הנשיפה ובתוכן בלוני הכיול".

כשלעצמי, אקדים ואומר: אכן, קיימים כללים המתייחסים להגשה של תעודת עובד ציבור (ת/12) או להגשה של "תעודת בלון" (ת/13). גם נכון הוא כי באופן דיוני עומדת לנאשם הזכות לבקש לחקור את עורכי המסמכים בבית המשפט.

עם זאת, לא ניתן שלא להתרשם כי טענות מסוג זה מועלות מטעמים טכניים. מתוך ידיעה כי במרבית המקרים העלות הכספית של השלמת הכללים הדיוניים, מנקודת מבטה של המאשימה, גדולה יתר על המידה, יחסית למהותה של העבירה המיוחסת לנאשם.