תת"ע 4734-04-13 מדינת ישראל נ' בן שמעון מאיר

הובאה בפני בקשה שכותרתה "בקשה דחופה להורות למזכירות להנפיק אישור הפקדה" שעניינה המשך לגזר הדין בתיק האמור מיום 4/5/14 במסגרתו נפסל הנאשם בהתאם להסדר טיעון שהביאו בפני באי כוח הצדדים, בהעדרו של הנאשם, למשך 8 חודשים (בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית שריצה).

על פי סעיף 2 בגזר הדין האמור נפסל הנאשם לתקופה של 7 חודשים וזאת במצטבר לכל פסילה אחרת ובגזר הדין נרשם "הפסילה תחל לא יאוחר מיום 1/7/14".

טענת הנאשם הינה פשוטה וברורה והיא כי הנאשם לא נהג מיום 1/7/14 בהתאם להבנתו את הכתוב בגזר הדין ומאחר ולא נרשם בגזר הדין בפירוש כי עליו להפקיד את רישיון הנהיגה, הנאשם לא חשב ולא הבין כי עליו להפקיד את רישיון הנהיגה.

לבקשה צורף תצהיר על פיו מצהיר הנאשם כי חדל מלנהוג בהתאם להבנתו את החלטת בית המשפט ככתוב בגזר הדין וזאת החל מיום 1/7/14.

טענת ב"כ הנאשם הינה כי לאור העובדה כי הנאשם לא נהג במשך 7 חודשים יש לראות בכך ריצוי של תקופת הפסילה שהוטלה עליו.

ב"כ הנאשם מפנה לגזר הדין כאמור וטוענת כי בגזר הדין לא נקבע כי על הנאשם להפקיד את רישיון הנהיגה או לנקוט בכל פעולה אחרת וכי קריאה של גזר הדין מעלה כי בית המשפט הורה למעשה כי הפסילה תחל לא יאוחר מיום 1/7/14, וכך היה.

ב"כ הנאשם מבקשת כדי למנוע עיוות דין לשיטתה, כי אבהיר את גזר הדין בכך שאורה למזכירות להנפיק אישור הפקדה בהתאם לגזר הדין ל-7 חודשים מיום 1/7/14.

ביום 18/2/15 התקיים דיון בבקשה אליו התייצב גם הנאשם. הנאשם חזר והצהיר בפני, תחת אזהרה, כי לא נהג משך התקופה זאת מאחר וגזר הדין שניתן בהעדרו נמסר לו לאחר מכן והנאשם הבין מקריאתו כי הוא פסול מיום 1/7/14.

הנאשם נחקר בחקירה נגדית ועמד בתוקף על גרסתו כי לא נהג ברכב מיום 1/7/14, ואני מוצא לנכון, לאחר שהאזנתי לדבריו בבית המשפט להאמין לו.