תת"ע 4155-11-14 מדינת ישראל נ' אבו סנינה

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, קרי שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית.

האישום

1. הנאשם מואשם בכך שביום 05.06.14 סמוך לשעה 18:29, השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.

2. הנאשם הודיע בהתאם לסעיף 229(א)(2) על רצונו להישפט על העבירה ובמועד ההקראה כפר במיוחס לו וטען כי הוא השתמש בטלפון כחוק שכן הטלפון היה במתקן הקבוע של הרכב.

3. מטעם המאשימה העיד רס"מ שחף שי, השוטר אשר ערך את הדו"ח (ת/1) (להלן: "השוטר"), ומטעם הנאשם העיד הנאשם בעצמו.

   דיון והכרעה

4. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בנסיבות המפורטות בדו"ח נותר בליבי ספק לגבי ביצוע העבירה על ידי הנאשם כפי שיוסבר להלן.

5. גדר הספק הוא בשלושה אלה: ראשית, מיקום ביצוע העבירה; שנית, מקום ואופן עמידתו של השוטר; ושלישית, אי שמירת קשר עין רצוף מרגע ביצוע העבירה לכאורה על ידי הנאשם ועד לרגע עצירתו.

6. על פי הנסיבות שצוינו בדו"ח, השוטר הבחין בנאשם "מגיע מכיוון כללי לכיוון צ'רצ'יל". לאמור, השוטר הסתפק בכך שרשם "מכיוון כללי" מבלי לציין מהו אותו כיוון כללי שממנו הגיע רכבו של הנאשם. גם בעדותו בבית המשפט, לא ידע השוטר להשיב מאיזה כיוון מדויק הגיע הנאשם והעלה השערות עד שבסופו של דבר ציין כי הוא לא זוכר את כיוון נסיעת הנאשם (עמ' 3, ש' 13 -14). כך גם בהמשך חקירתו העיד השוטר כי לא ציין בדוח פרטים אלה ולכן הוא לא יודע ולא זוכר (עמ' 3, ש' 25 -26).

7. יתרה מזאת, אמנם שוטר ציין כי היה ברכב בפינת הכביש אולם, הוא לא ציין אם עמד סטטי או שהיה בתנועה. מתשובתו בחקירתו הנגדית עולה כי הוא לא זוכר כיום את האירוע ולכן לא ידע להסביר אם היה בתנועה או שעמד סטטי ואף לא ידע לציין את המקום שממנו הבחין ברכב הנאשם (עמ' 4, ש' 1 -2).