תת"ע 4039-01-16 מדינת ישראל נ' בשירוב יעקב

לפני בקשה לביטול פסק דין, אשר ניתן בהעדר התייצבות המבקש ביום 1.2.16, ובו הורשע המבקש בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות, ונגזר עליו קנס בגובה 2,200 ₪, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 25 חודשים וכן פסילה על תנאי של חמישה חודשים למשך שלוש שנים.

על פי כתב האישום, נהג המבקש ביום 24.10.15 בשעה 01:30 במקום ציבורי בהיותו שיכור, בכך שבדוגמא של אוויר נשוף נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף הינו 450 מיקרוגרם, העולה על המידה הקבועה, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה ותקנה 169 ב לתקנות התעבורה.

טענות הצדדים

ב"כ המבקש טען כי המבקש טעה בתאריך הדיון ובמקום להתייצב בתאריך ה-1.2.16, התייצב ביום 3.2.16 בבית המשפט. המבקש פנה למזכירות בית המשפט, שם נמסר לו כי נשפט בהיעדרו, ולאחר מכן פנה לבא כוחו.

ב"כ המבקש הפנה לשלושה פסקי דין בהם עמדת בתי המשפט המחוזיים הינה להורות על ביטול פסק הדין בכפוף להוצאות.

עוד הוסיף ב"כ המבקש, כי המבקש פתח לאחרונה עסק חדש והוא זקוק לרישיון נהיגתו לצורך פרנסתו, שכן משמש כמפרנס יחיד לאשתו ושני ילדיו הקטנים.

לבקשה צורף תצהיר המבקש.

המשיבה טענה כי לא נראה כי היתה סיבה מוצדקת להיעדרותו של הנאשם מן הדיון שזומן אליו כדין. יחד עם זאת טענה, לאור סמיכות הזמנים וטעותו של הנאשם (באשמתו) ומהות כתב האישום, משאירה לשיקול דעת בית המשפט.

דיון והכרעה

בנוגע למתן פסק דין בהעדר בעבירה של נהיגה בשכרות, קבעה הפסיקה כי אין כל מניעה לעשות כן, כמפורט להלן:

ברע"פ 9183/11 הסנפרץ נגד מדינת ישראל, נקבע: "מסעיף 240 לחסד"פ עולה, כי ניתן לדון נאשמים בעבירות של נהיגה בשכרות אף בלא נוכחותם. התכליות וההצדקות העומדות בהסדר הקבוע בסעיף 240 לחסד"פ, והיקף סמכות בית המשפט לדון בעניינו של נאשם בהיעדרו, כבר נדונו בפסיקת בית משפט זה (ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (טרם פורסם, 6.1.2009); רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (6) 793, 799 (2003); רע"פ 3507/11 יעקב קובי ימין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.6.2011).

הלכה זו שבה ואושרה גם ברע"פ 85/14 קונקוב נגד מדינת ישראל וברע"פ 4340/12 איבגי נגד מדינת ישראל.