מדינת ישראל נ' אלפסי

הנאשמת זכאית מחמת הספק.

1. הנאשמת הועמדה לדין בגין עבירה של שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בעת שהרכב היה בתנועה – עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

    

2. הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום.

    

3. מטעם המאשימה העיד עד יחיד – השוטר רס"ל רמי מסאלחה (להלן: "השוטר").

   מעדות השוטר עולה כי ישב בתוך הניידת שעמדה בכפר יונה, מול בית 23 ברחוב ויצמן, והבחין מבעד לשמשת החזית של הניידת בנאשמת, מבעד לחלון הימני השקוף של רכבה, אוחזת בטלפון נייד ביד ימין, שעה שנהגה ברכבה ברחוב ויצמן ממזרח למערב. הנאשמת עצרה בצד לאחר שסימן לרכבה לעצור. מזג האויר נאה, ראות טובה, אור יום.

   הוגש הדוח (ת/1) וכן 3 סרטוני מצלמת גוף (ת/2) המתעדים את המפגש בין השוטר לנאשמת לאחר עצירת רכבה.

    

4. הנאשמת בחרה להעיד והעידה כעדת הגנה יחידה.

   מעדות הנאשמת עולה כי מיהרה לבית החולים לראות את אמה שאושפזה בטיפול נמרץ, הגיעה לצומת עם רחוב ויצמן מרחוב אחר ובעת שעמדה בצומת, בטרם פנתה שמאלה, הבחינה בניידת בנסיעה מימינה במרחק ניכר ולכן נכנסה לצומת ופנתה שמאלה כאשר הניידת נוסעת אחריה. בעת שעמדה בצומת, הסירה מסיכה מעל פניה ואולי לכן התבלבל השוטר. הנאשמת ציינה כי הטלפון שלה נפל בתחילת הנסיעה מתחת לכיסא הנהג וכי לא השתמשה בו.

    

5. המאשימה בסיכומיה ביקשה להרשיע את הנאשמת וטענה כי עדות השוטר היתה אמינה ומפורטת להבדיל מעדות הנאשמת שלא היתה אמינה.