תת"ע 3987-10-14 מדינת ישראל נ' בדיר

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה בכך שנהג בדרך שאינה עירונית במהירות של 167 קמ"ש, במקום 100 קמ"ש שהיא המהירות המרבית המותרת בדרך. כתב האישום מבוסס על צילום הרכב.

ב"כ הנאשם העלה טענת התיישנות ועתר לביטול כתב האישום.

להוכחת מסירת הודעה לנאשם, ב"כ המאשימה הציגה מסמך שלטענתה מהווה אישור מסירה בדואר רשום וטענה כי חזר בציון "לא ידוע במען". כן הציגה תדפיס פלט ממוחשב ממערכת המחשוב המשטרתי, אשר בו נרשם כי נשלחה הודעה לנאשם בדואר רשום ביום 30.7.13 שחזרה בציון "מען לא ידוע". לטענתה ,הזמנות אחרות שנשלחו לאותו מען התקבלו על ידי הנאשם, ואם שינה מענו היה על הנאשם לעדכן את מענו הנכון, ועל כן יש לראות בכך משלוח הודעה כחוק.

ב"כ הנאשם טען כי לפי פסיקת בית המשפט, לא ניתן להציג פלט ממוחשב והוסיף כי הנאשם לא שינה את כתובתו וגר באותה כתובת מאז ותמיד.

דיון

סוגיית התיישנותה של עבירת תעבורה מסוג הזמנה לדין שהחשד לביצועה נסמך על צילום רכב, מוסדרת בהוראות סעיף 239א(ב) לחוק סדר הדין הפלילי וסעיף 225א(א1) לחוק סדר הדין הפלילי.

על פי הוראות החוק ניתן להגיש כתב אישום בעבירות תעבורה של הזמנה לבית משפט המבוססות על צילום רכב, רק אם נמסרה לנאשם הודעה על ביצוע העבירה או שהוזמן לחקירה בתוך 4 חודשים ממועד ביצוע העבירה.

מועד ביצוע העבירה הינו 5.7.13 וכתב האישום הוגש לבית המשפט באוקטובר 2014, לאחר שחלפו למעלה מ-4 חודשים ממועד ביצוע העבירה.

תקנה 44 א' לתקנות סד"פ קובעת חזקת מסירה בעבירות תעבורה שסעיף 239א חל עליהן ולכן תקפה בענייננו. על פי הוראות התקנה, די בכך שהמאשימה תוכיח כי נשלחה לנאשם הזמנה או הודעה בדואר רשום כדי להקים את חזקת המסירה גם בלא חתימת הנאשם על אישור מסירה. הנטל על הנאשם להפריך את החזקה בכך שיוכיח כי " לא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן ".