תת"ע 386-04-14 מדינת ישראל נ' וטפה סוהיר

בתיק זה נדונה הנאשמת בהעדר התייצבות ביום 26.5.14, ונגזר עליה עונש של פסילת רשיון לחודשיים וכן עונשים נלווים.

ביום 9.6 הגישה הנאשמת בקשה לביטול פסק הדין, כשהיא טוענת שלא קיבלה זימון לדיון. באותו יום ניתנה החלטה כדלקמן:

"הזימון שנשלח לנאשם הוחזר ע"י הדואר בצירוף הערה "לא נדרש". המדובר בזימון כדין ואין די בטענה כללית כי הנאשם לא קיבל זימון, אלא שעליו להראות מדוע לא פנה לסניף הדואר לקבל את הזימון שנשלח אליו.

משלא עשתה זאת הנאשמת, הרי בכדי שמוצדק יהיה לבטל את פסק הדין חובה על הנאשם להראות כי שפיטתו בהיעדר התייצבות גרמה לו לעיוות דין, ולשם כך חובה עליו לפרט בתצהיר את טענותיו כנגד העבירה המיוחסת לו.

לא אוכל להיעתר לבקשה כפי שהוגשה, בלא תצהיר ובלא פירוט טענות.

לפנים משורת הדין רשאי הנאשם לתקן בקשתו בתוך 21 יום ולפרט טענותיו בתצהיר כנדרש.

לתשומת לב הנאשם, הוטל עליו עונש של פסילת רשיון נהיגה. לפיכך, הנהיגה אסורה על הנאשם אף אם הוגשה בקשה לביטול פסק דין, וחובה על הנאשם להפקיד את רשיונו במזכירות. כל עוד לא הופקד הרשיון, הרי הפסילה בתוקף, אולם ימים אלה לא יובאו בחשבון במניינה."

הנאשמת הגישה ביום 29.6 בקשה להארכת המועד להגשת בקשה מתוקנת, ובהחלטה שניתנה באותו יום קבעתי כי אינני מאריך מראש את המועד, אולם אשקול את הבקשה יחד עם הבקשה עצמה, לכשתוגש.

כעת הגישה הנאשמת בקשה מתוקנת ובה חזרה וטענה שלא קיבלה זימון לדיון ותלתה את הדברים באביה אשר אחראי על איסוף הדואר או על תקלה בסניף הדואר. לגופו של עניין טענה המבקש כי היא כופרת בעבירה, היא מבקשת להעלות טענות כנגד המצלמה, ולחילופין כי אפשר ואדם אחר נהג ברכב אשר רשום על שמה.

לאחר שעיינתי בבקשה לא מצאתי מקום להיעתר לה.