תת"ע 3732-04-15

אני מזכה את הנאשמת מחמת הספק.

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו, ב - 1.2.15 בשעה 15:00 או סמוך, היא נהגה ברכב בצומת הרחובות המרד - יצחק אלחנן, בתל אביב. התקרבה למעבר חצייה ולא אפשרה להולך רגל שחצה במעבר להשלים את החצייה בבטחה, בניגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה.

הנאשמת כפרה באשמה ונשמעו הראיות.

מטעם המדינה העיד השוטר, כאשר עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח אותו רשם ביום האירוע – ת/1.

לפי רישומו, רכב הנאשמת נסע ברחוב המרד פנה ימינה לרחוב יצחק אלחנן, ולא אפשר להולכי רגל שחצו במעבר שבצומת, לחצות בבטחה.

אשר על כן נרשם הדו"ח - נשוא הדיון כאן. תגובת הנהגת לאוזני השוטר הייתה: " הם לא ירדו במעבר חצייה".

בבית ממשפט העידה הנאשמת כי בעת שהיא פנתה ימינה בנסיעה מרחוב המרד לרחוב אלחנן, לא היו כלל הולכי רגל בתחום במעבר.

לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הצילום - נ/1, בחנתי את מקום עמידת השוטר וקו נסיעת הנאשמת, הספק נותר באשר לביצוע העבירה המיוחסת לנאשמת.

זאת לדעת, השוטר, ברישומו ב ת/1 – לא ציין במדויק מיקום רכב הנאשמת, בשעה שהולכי הרגל נכנסו אל הכביש ולמעבר החצייה.

אין חולק כי הפניה ימינה מרחוב המרד לרחוב אלחנן, היא פניה חדה ( ראה תצלום נ/2) אשר על כן, גרסת הנאשמת כי היא ביצעה את הפניה באיטיות, כי לא ניתן לנהוג אחרת במקום- נשמעת סבירה והגיונית. האפשרות כי הולכי רגל פתחו בהליכה ונכנסו אל הכביש, באותה העת ממש שרכב הנאשמת כבר נסע בתוך תחום מעבר החצייה, קיימת.

סוף דבר, לאחר שהספק נותר באשר לדרך התרחשות האירוע כולו, אני מזכה את הנאשמת מחמת הספק.