תת"ע 3541-04-15 מדינת ישראל נ' אלחואמדה

בפני בקשת הנאשם לעיון חוזר בהחלטה בעניין העברת מקום הדיון מבית משפט לתעבורה בירושלים לבית משפט לתעבורה באר שבע .

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חציית קו הפרדה רצוף בניגוד לתקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

על פי הנטען בכתב האישום העבירה בוצעה בכביש 60 בין צומת מחסום מיתר למיתרים.

מקום מגורי הנאשם בלוד.

לפי סעיף 6(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 מקום השיפוט נקבע לפי מקום מגורי הנאשם או לפי מקום ביצוע העבירה.

ביום 10.5.15 הגיש הנאשם בקשה להעברת מקום הדיון לבאר שבע בטענה כי לבית משפט זה הסמכות המקומית לדון בתיק.

בתגובתה מיום 17.5.15 טענה המאשימה כי לפי בירור שערכה עם קצין הקהילה והשוטר במרחב חברון, השטח ממחסום מיתר עד בואכה הישוב מיתרים הינו בתחום השיפוט של בית המשפט בירושלים ובפיקוד מחוז ש"י במשטרה. לטענתה הישוב מיתרים ואזור התעשייה מיתרים בניגוד לישוב מיתר, נמצא בדרום הר חברון ולכן בסמכות בית המשפט בירושלים.

ביום 18.5.15 דחתה כב' השופטת שרון לארי-בבלי את הבקשה להעברת מקום הדיון.

זמן רב לאחר מכן ובשיהוי ניכר הגיש ב"כ הנאשם ביום 21.12.15 בקשה לעיון חוזר על החלטת כב' השופטת בבלי. לנוכח חוסר בהירות הבקשה הגיש ב"כ הנאשם הודעה לפיה הסיבה לטענה הינה קרבתו של מקום ביצוע העבירה לבאר שבע באופן ניכר מירושלים.

לפי מסמכים שהגיש המרחק ממקום ביצוע העבירה לבאר שבע הינו 17 ק"מ ואילו המרחק בין מקום ביצוע העבירה לירושלים הינו 108 ק"מ בדרך הקצרה. הלכה למעשה אין כל טענה כי מקום ביצוע העבירה אינו בתחום שיפוט ירושלים אלא אך בשל קרבתו הגיאוגרפית למקום.