מדינת ישראל נ' דבאח

הובאה לפני בקשה לביטול פסק דין בו נדונה המבקשת בהעדרה, ביום 21.5.18.

מכתב האישום שהוגש נגד המבקשת עולה כי ביום 12.11.17, בשעה 17:30, נהגה המבקשת ברכב פרטי, מסוג "ב.מ.וו.", מ.ר. XXXXX, בכביש 85, ק"מ 24.

על פי כתב האישום, בעת נהיגתה, השתמשה המבקשת בטלפון נייד, או אחזה בו, שלא באמצעות דיבורית.

ביום 21.5.18 הורשעה המבקשת בעבירות שבכתב האישום, בהעדרה, על בסיס אישור מסירה אשר חזר כ"לא נדרש". בגזר הדין נדונה המבקשת לקנס בסך 1,200 ₪.

המסגרת המשפטית

סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לדון אדם בהיעדר וקובע חזקה כי אם הוזמן ולא התייצב בבית המשפט יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו, וכי בית המשפט רשאי לדונו בהיעדר. ונביא בקצרה את נוסח הסעיף.

"240. (א) בעבירות לפי פקודת התעבורה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל–1970, שלא גרמו לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש, בעבירות שנקבעו כעבירות קנס או בעבירות לפי חיקוק אחר ששר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת קבע, יחולו סדרי דין אלה:

..........

(א)2 נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו;

(א)3 בית המשפט רשאי לדון נאשם לפי הוראות פסקה (2), שלא בפניו, אם הוא סבור שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו משום עיוות דין לנאשם ובלבד שלא יטיל עליו עונש מאסר.......

(ב) על פסק דין מרשיע שניתן לפי סעיף קטן (א), יחולו הוראות סעיף 130(ח) ו-(ט).

נמצאנו למדים כי בכל מקרה שנאשם הוזמן ולא הופיע לבית המשפט, הרי ניתן לדונו בהיעדר. אולם בית משפט רשאי לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר (את הכרעת הדין או את גזר הדין, או את שניהם).

אמות המידה המנחות את ביהמ"ש בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בס' 130(ח).