תת"ע 2440-04-15

בפני בקשה להטלת הוצאות ההגנה בתיק זה, על המשיבה.

כנגד המבקש נרשמה הודעת תשלום קנס בגין עבירה של העמדת רכב לצד תמרור 437, המסמן מקום חניה לרכב של נכה, בניגוד לתקנה 72 (א) (16) לתקנות התעבורה.

המבקש התייצב לישיבת ההקראה ביום 17/6/15, וכפר בכתב האישום נוכח - "כשלים" בדו"ח. לטענתו, במקום בו חנה יש "תמרורים כפולים" וכן טען כי: "אני לא חניתי במקום של חניית נכה. אני לא חניתי על המעטפת".

המבקש הציג תמונות שצילם במקום, התומכות לשיטתו בטענה כי מוצב במקום תמרור המתיר חניה בלילה. התיק נקבע לשמיעת הוכחות.

בתאריך 29/6/15 שלח המבקש הודעה לבית המשפט בה ביקש למעשה לתקן את כפירתו, כאשר כתב כי לאחר הדיון האחרון, ביקר שוב במקום קבלת הדו"ח והתברר לו כי - אכן חנה על המעטפת. יחד עם זאת, כותב המבקש במכתבו: "אבל אני עומד על עיקרם של דברים שלא הייתה זו חניית נכים וכי יש תמרורים סותרים. אין כל משמעות לעטיפה ועל כן לא נעברה כל עבירה ואדרבה זו הייתה טעות מלכתחילה להביאני לדין ..."

לטענת המבקש במכתבו הנ"ל, פנה לתובעת עם קבלת הדו"ח ובטרם הדיון בדרישה לבטל את הדו"ח מאותם טענות ותשובת התובעת הייתה כי עליו לפנות לעיריית בני-ברק לברר אם התמרורים חוקיים.

לטענת המבקש (במכתבו) התייצב בבית המשפט ביום 14/4/15 ולא התקיים דיון משום שלא נפתח תיק במזכירות בית המשפט. בהמשך זומן המבקש לדיון הקראה ביום 17/6/15.

המבקש טוען כי נגרם לו נזק המתבטא בבזבוז זמן והטרחתו לבית המשפט פעמיים, ובהמשך לכך מבקש "הוצאות הגנה ופיצוי על טרחה, איבוד זמן ועוגמת נפש" וזאת משום שלטענתו התביעה התרשלה בכך שהגישה נגדו כתב אישום ובכך שעמדתה כפי שהובאה ע"י התובע ביום הדיון בהקראה, הייתה להמשיך בניהול התיק.

בסיפא למכתבו רושם המבקש כי: "... אני סבור שאין לציור המעטפה שום משמעות, לא נעברה כל עבירה מהנימוקים שפורטו, ואדרבה על התובעת לפצות אותי בגין הוצאות משפט ועגמת נפש".

ביום הקבוע לשמיעת הוכחות (20/7/15), התייצב המבקש בבית המשפט. לא הייתה התייצבות לשוטר, שהוא עד התביעה היחידי, והתובע ביקש דחייה על מנת לזמן את השוטר. דבריו של המבקש בתגובה לכך נרשמו בהרחבה בפרוטוקול, בעמוד 2, בין השורות 10 עד 18, המבקש עמד על כך שלא ביצע כל עבירה וביקש זיכוי.