תת"ע 2255-05-13 מדינת ישראל נ' אליהו אברהם

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, עבירה בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן - תקנות התעבורה).

העבירה הינה מסוג ברירת משפט. הנאשם הגיש בקשה להישפט וכפר באשמה.

מטעם התביעה העידו: רס"ר ארבל שרעבי (להלן - השוטרת), ובמסגרת עדותה הוגש הדו"ח שערכה (ת/1). מטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו.

נסיבות המקרה עפ"י המצוין בדו”ח היו כדלקמן:

ביום 21.10.2012 שעה 12:02, בעת שהשוטרת עמדה סטטית על המדרכה ברחוב אבא הלל 84 ברמת גן, הבחינה כי הנאשם שנהג ברכב שמספרו 62-376-78 (להלן- הרכב), ברחוב אבא הלל לכיוון פתח תקוה, בנתיב הימני מבין שני נתיבי הנסיעה, היה לבדו ברכב, והחזיק מכשיר טלפון נייד בידו השמאלית בצמוד לאוזן שמאל, כשחלקו האחורי של המכשיר היה לבן ולכן בלט מאוזנו, ואת ההגה החזיק ביד ימין.

משהבחין הנאשם בשוטרת, הוריד את הטלפון הנייד, שנראה כעת בבירור, ואחז בו ובהגה בידו השמאלית, בו זמנית. משעצר הנאשם ברמזור אדום בנתיב הימני סמוך לרחוב אבא הלל 86, ניגשה אליו השוטרת, והבחינה כי הטלפון הנייד שעליו כיסוי לבן מבצבץ מבין רגליו של הנאשם. השוטרת ציינת כי היה יום שמש והראות מאד טובה. הוסברה לנאשם מהות העבירה, ובתגובה טען הנאשם: "לא דיברתי ולא השתמשתי".

השוטרת ציינה בדוח שעמיתה השוטר יאיר לוי, לא הבחין בעבירה הנ"ל.

לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את נסיבות המקרה, ולאחר שהזהרתי עצמי מפני הרשעה על סמך עדות יחידה, באתי לכלל מסקנה כי התביעה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. אלו טעמיי:

1. הנאשם העיד בחקירתו הראשית כי במועד האירוע נסע ברחוב אבא הלל לכיוון פתח תקוה, ברכב הותקנה דיבורית בלוטוס מובנית. כמו כן, טען כי משהבחין בשוטרים, "הסתכל בהם מרוב סקרנות", והמשיך לכיוון הרמזור. כשנעצר ברמזור האדום, ניגשה אליו השוטרת וציינה שדיבר בטלפון הנייד. הנאשם פנה לשוטר ושאל אותו אם גם הוא ראה אותו מדבר בטלפון, והשוטר ציין שלא הבחין בעבירה.