תת"ע 2139-03-16 מדינת ישראל נ' שאער וליד

בפני בקשה להעברת הדיון למותב אחר.

רקע וההליכים בתיק

ביום 3.3.16 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בגין עבירה של נהיגה בקלות ראש שגרמה לסיכון לתנועה בכוונה תחילה, עבירה שנעברה לכאורה ביום 16.11.15 בכביש 6.

ביום הדיון, 30.3.16 לא הופיע הנאשם ועל כן נשפט בהיעדרו, הורשע ודינו נגזר.

ביום 29.9.16 הגיש הנאשם בקשה לביטול פסק הדין ולאחר דיון במעמד הצדדים, בוטל פסק הדין. באותו מעמד, כתב האישום הוקרא לנאשם, הנאשם כפר במיוחס לו וביקש העברת התיק למותב אחר. לטענת הסנגור, בית המשפט נחשף לעברו התעבורתי של הנאשם.

דיון והכרעה

סעיף 77א לחוק בתי המשפט, הדן בעילות פסילת שופט קובע:

"(א) שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

רבות נכתב, הן בפסיקה והן בספרות בעניין הפירושים ל"חשש ממשי". אולם לענייננו, יפה פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר ניתן בע"פ 8744/16 אנטולי קיטובני נ' מדינת ישראל וקבע כי אף מעורבותו של בית המשפט בהליך קודם של הנאשם אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים:

"המערער טען כי היחשפותו של המותב לעברו הפלילי יוצרת חשש ממשי למשוא פנים. ...הכלל הוא כי אין די בעצם החשיפה להרשעות קודמות, כשלעצמה, כדי להביא לפסילת השופט..."שאלת הפסלות תוכרע בהתאם להשפעה שיש לאותה חשיפה על השופט היושב בדין ועל יכולתו לשקול את הטענות והראיות שלפניו מתוך פתיחות מחשבתית" (ע"פ 9142/11 זיתון נ' מדינת ישראל. במקרים מעין אלו מוצדק יהיה לפסול את המותב אם הצטברה מסה משמעותית של מידע לא קביל שיהיה בכוחה להשפיע על יכולתו של השופט לנהל את המשפט באובייקטיביות הנדרשת, או לכל הפחות לעורר חוסר אמון ביכולתו לעשות זאת (ע"פ 10089/05 אביעד נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 3 (27.11.2005); עניין עכאווי, פסקה 6)).

7. מסה משמעותית כזאת לא הצטברה בענייננו. בית המשפט גזר את דינו של המערער, לפני כשנה, על סמך הודאתו בכתב אישום מתוקן בהתאם להסדר טיעון שגובש בין הצדדים, ומבלי שהתקיים דיון הוכחות. מעיון בגזר הדין שניתן בהליך זה, ניכר כי לא נקבעו בו קביעות מהימנות ביחס למערער או נבחנו ראיות. גזר הדין התמקד אך בסוגיות של קביעת מתחם הענישה ההולם וקביעת הענישה בתוך המתחם, ביחס לעבירות בהן הורשע המערער ובהתאם לנסיבות עניינו. לא ניתן ללמוד מגזר הדין על חשש ממשי כי ננעלה דעתו של המותב בעניינו של המערער או כי ינהג כלפיו במשוא פנים.

...

9. גם אם מעורבות בית המשפט בתיקו הקודם של המערער נטע בלב המערער חשש סובייקטיבי בדבר משוא פנים, אין בחשש זה כדי לפסול את בית המשפט מלישב בדין. המבחן הנקוט בידינו הוא מבחן אובייקטיבי של משוא פנים בניהול המשפט (ראו למשל: ע"פ 4304/13 זמיר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 5 (27.6.2013)), ולא שוכנעתי כי מתקיים בענייננו חשש ממשי למשוא פנים מעין זה. ממילא, כלל הוא כי "בית המשפט שלנו הוא בית משפט בו מכהן שופט איש מקצוע ולא חבר מושבעים, וכל שופט יודע אל-נכון שהרשעה בעבירה בעבר אינה ראיה כלשהי לביצוע עבירה נוספת אחרת, וכי יש להוכיח כל אשמה בכל תיק מעבר לכל ספק סביר" (ע"פ 299/94 נחמני נ' מדינת ישראל."