תת"ע 1891-03-15 מדינת ישראל נ' רפיק חמאדי

בתאריך 2.7.15 זיכיתי את הנאשם מחמת הספק. להלן נימוקי הכרעת הדין.

כללי:

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בדין עבירה של אי חגירת חגורת בטיחות בניגוד לתקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה. על פי עובדות כתב האישום בתאריך 27.11.13 בשעה 13:20 נראה הנאשם נוהג בדרך דשנים 8 בקרית אתא ללא חגורת בטיחות.

    

2. הנאשם הודה בנהיגה אך כפר באשמה וטען כי היה חגור בחגורת בטיחות.

    

   ראיות הצדדים:

    

   עד התביעה, רס"ב אלי גרופר

3. השוטר אשר רשם את הדו"ח ת/1 ואישר תוכנו כדלקמן :"אני סטטי לבד עומד על המדרכה. הפנים שלי לרכב שנוסע משד' ההסתדרות לכיוון שלי בנתיב שמאלי וכאשר הוא קרוב אליי במרחק קצר אני מבחין בנהג כשהוא לא חגור בחגורת בטיחות עליו. נעצר באותו מצב וגם החזיק ביד ימין שלו פלאפון נייד צמוד לאוזן ימין של ראשו. לבוש חולצה לבנה ארוכה ולא עונה לאזהרה. רישיון נהיגה עם תמונה בתוקף". תגובת הנהג: "אין לי מה להגיד".

   בחקירתו הנגדית העיד כי מדובר בכביש עם שני נתיבים. נשאל למרחק בו הבחין בנאשם והשיב: "אין לי אומדן. אני מסתכל. אני רואה את הנהג במרחק קצר. ". לטענה לפיה עצר אותו בגין שימוש בטלפון נייד השיב: "כתבתי "נעצר באותו מצב וגם החזיק ביד ימין שלו פלאפון נייד שצמוד לאוזן ימין של ראשו". הבחנתי בטלפון הנייד שלו צמוד לראשו בנסיעה ". לשאלה מדוע לא רשם לו דו"ח על שימוש בטלפון השיב: "למה להקשות על בן אדם לרשום דוח 1,000 ₪ לרשום לאדם בעל משפחה 250 ₪? לא ידעתי שהוא בעל משפחה, אבל התרשמתי באופן כללי." בהמשך אישר כי לא רשם בדו"ח כי הנאשם החזיק את הטלפון הנייד בזמן הנהיגה. לשאלה מדוע לא ציין קיומו של קשר עין רצוף עם רכב הנאשם השיב: "אני לא יודע למה במקרה הזה לא רשמתי שהיה לי קשר עין רצוף עמו." אישר כי אינו זוכר את האירוע (עמ' 4-3 לפרוטוקול – ההדגשות שלי ג.ק).

    

   עדות הנאשם