תת"ע 18026-11-16 ישראל נ' אייל צברי

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 4.3.16 , הודעת תשלום קנס בגין שימוש בטלפון נייד, שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב, בעת שהרכב בתנועה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וטען: " אני לא מודה. הטלפון היה או על המושב לידי או על ידית ההילוכים. כן החזקתי את סידור העבודה הוא היה מקופל".

ביום 5.2.17, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העידו עד תביעה 1, המתנדב מרקו מזרחי, עורך הדו"ח, מטעמו והוגש הדו"ח, שסומן ת/1 ועד תביעה 2, המתנדב שרגא פולסקי, מטעמו הוגש מזכר, שסומן ת/2.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 4.3.16, בסמוך לשעה 15:30, נהג הנאשם ברכב בכביש 4, מכיוון דרום לכיוון צפון, בנתיב הימני ובהגיעו לק"מ 119, נצפה על ידי עדי התביעה, שנסעו בנתיב השני מימין ומשמאל לרכב הנאשם, כאשר הוא אוחז טלפון נייד בידו הימנית ומחזיק אל מול פניו.

הנאשם התבקש לעצור את הרכב, באמצעות הכריזה, הוריד את הטלפון מידו בתגובה ולאחר שנעצר בשול הכביש, ע"ת 1 הסביר לו את מהות העבירה ורשם מפיו את הדברים הבאים: "אני יודע למה עצרתם אותי, אני לא דיברתי ולא סימסתי רק החזקתי את הטלפון ואני מבקש שתרשום לי דו"ח על חוסר זהירות, כאילו שהחזקתי ניירות ביד".

ע"ת 1 נחקר והשיב כי אינו זוכר את הצבע של מכשיר הטלפון, אך משוכנע כי זה היה טלפון נייד ולא חפץ אחר וכך גם ע"ת 2.

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך לא אחז בידו טלפון נייד, אלא סידור עבודה מקופל . לטענתו, הטלפון הנייד היה בתא ליד ידית ההילוכים או על מושב הנוסע והוא חתם על הדו"ח מבלי שקרא את הדברים שנרשמו מפיו.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים: