תת"ע 1768-04-14 מדינת ישראל נ' בורוביץ

החלטתי לזכות הנאשם מהאישום המיוחס לו בכתב האישום.

הנאשם קיבל לידיו הודעת קנס המייחסת לו נהיגה תוך שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית.

לאחר שהנאשם ביקש להישפט וכפר במיוחס לו, נשמעו הראיות בתיק.

מטעם התביעה העיד השוטר צביקה, השוטר אשר ערך הדו"ח, הנאשם העיד והוגשו מסמכים.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

אין מחלוקת כי ע"ת מס' 1 עמד באופן סטטי, יחד עם הניידת, בחלקו הפנימי של כביש הכניסה למפעל "חוות הזורע", כך גם עולה מעדותו ומת/1.

כמו כן, אין מחלוקת כי הנאשם נסע בכביש הניצב למקום עמידת ע"ת מס' 1, כביש מס' 35 שהמהירות המרבית המותרת בו הינה 90 קמ"ש.

אין מחלוקת כי כ- 50 מטר ממקום ביצוע העבירה ישנו צומת מרומזר שהנאשם עמד בו בחסות האור האדום, עת השוטר ביקש ממנו לעצור והודיע לו על ביצוע העבירה.

העובדות השנויות במחלוקת :

הצדדים חולקים על מהירות בה נסע הנאשם עת נצפה ע"י השוטר, כשהנאשם העריך את מהירות נסיעתו בכ - 70 קמ"ש ולעומתו ע"ת ציין (בת/1) ציין כי ראה הנאשם נוסע בנסיעה איטית.

כמו כן, חלוקים הצדדים, על טיבו של שדה הראייה שהיה קיים לשוטר בעת האירוע והאם יש בו כדי לאפשר ביסוס האישום כנגד הנאשם.

מהראיות עולה כי ע"ת מס' 1 רס"ב איציק דרעי, מציין בעדותו שראה את רכב הנאשם מבצע העבירה ומיד לאחר מכן נסע אחרי הרכב, אשר נעמד בינתיים ברמזור האדום שבצומת, והורה לו לעצור.

העד מצין כי עמד עם הניידת ביציאה מחוות הזורע והבחין בנאשם נוסע בנסיעה איטית, בנתיב ימין כשהוא מחזיק ביד ימין , קרוב לאוזן מכשיר טלפון נייד בצבע שחור.

העד בחקירתו הנגדית חזר וציין כי מהמקום בו עמד ראה את העבירה בברור.