תת"ע 1555-09-14 מדינת ישראל נ' עבד אלצמד עאדל

כתב האישום ומהלך הדיון

בהתאם לכתב האישום, הנאשם הואשם בכך שנהג ללא רישיון נהיגה תקף.

הנאשם כפר באישום ובתיק התנהלו הוכחות. במסגרת פרשת התביעה העיד רפ"ק כהן אליהו והוגשה תרשומתו ותרשומת יתר עדי התביעה. הסניגור הסכים להגשת כל התרשומות, לא חקר בחקירה נגדית את העד כהן, וויתר על חקירת יתרת העדים.

לאחר תום פרשת התביעה ביקש התובע לתקן את כתב האישום ולהוסיף תע"צ, הסניגור התנגד ובית המשפט דחה הבקשה בקבעו "בכתב הטענות אשר בתיק בית המשפט לא מצוין תע"צ משרד הרישוי כחלק מכתב האישום וכחלק מראיות התביעה, לפיכך , ובשים לב לשלב בו אנו מצויים בהליך, ובשים לב להסכמת הסנגור להגשת כל חומר הראיות, אין מקום בשלב זה ל"מקצה שיפורים".".

בהמשך, הודיע הסניגור כי הנאשם לא יעיד וכי ההגנה תסתפק בדברי הנהג כפי שנרשמו בדברי הנהג בנסיבות.

טענות הצדדים

המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו על בסיס עדויות עדי התביעה. התביעה הפנתה לעדותו של העד כהן ותרשומתו וכן הפנתה לאמירת הנאשם לשוטרת צרויה כי הוא נהג מהמוסך כמה מטרים והשיב, לעניין רישיון הנהיגה, כי יש לו רישיון אמריקאי בבית ולאחר מכן, מסר בתחנה, כי אין לו רישיון נהיגה כלל. המאשימה טענה כי אם אכן, לגרסת הנאשם, יש לו רשיון נהיגה אמריקאי, הרי שהיה עליו להציגו ובנוסף, טענה המאשימה, כי בשתיקת הנאשם יש חיזוק לראיות התביעה.

ההגנה טענה כי יש לזכות את הנאשם מעבירה זו ולו מחמת הספק שכן אין בראיות התביעה כדי להוכיח את אשמתו. לטענת ההגנה, הנאשם טען מהרגע הראשון כי יש ברשותו רישיון נהיגה אמריקאי, כעולה מדברי הנהג, והמאשימה מעולם לא בדקה או ניסתה לבדוק האם אלו פני הדברים ואף לא צירפה תע"צ משרד הרישוי כתמיכה לאימות עובדות האישום. ההגנה ציינה כי אין להסתמך על הודיית הנאשם בחקירתו כי אין ברשותו רישיון נהיגה. על מנת להרשיעו על סמך הודאה יחידה דרוש "דבר מה נוסף" ואולם הימנעותו של הנאשם מלהעיד, אינה יכולה להוות "דבר מה נוסף", בהתאם להוראות סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי. בנוסף לאמור מפנה ההגנה את בית המשפט לאי דיוקים ולטעויות בתרשומות השוטרים והתנהלותם.

דיון והכרעה

על אף טענת ההגנה במועד הכפירה לא היתה מחלוקת במהלך ניהול המשפט ובסיכומי ההגנה כי הנאשם נהג ברכב, ועל כן נותר להכריע האם הוכח כי הנאשם נהג ללא רשיון ישראלי בר תוקף. בחינת חומר הראיות, אשר הוגש לבית המשפט, מעלה כי אכן כך ארע.

בפני בית המשפט מונח ת/1 (דו"ח פעולה), אשר נערך על ידי הקצין כהן בו ציין העד כי הנאשם מסר כי אין לו רישיון נהיגה. ת/1 הוגש על ידי עורכו, וכאמור, לא נערכה לו חקירה נגדית על ידי ההגנה. בשל כך, אני מקבל את הדברים המצויינים בו כלשונם.

בפני בית המשפט מונח ת/2 (מזכר), אשר נערך על ידי השוטר אשכנזי בו ציין העד "בבדיקה התברר כי לנהג יש תעודת זהות כחולה אך אין לו רישיון". ת/2 הוגש על ידי התובע, בלא התנגדות ההגנה, ורושם המזכר לא נחקר בחקירה נגדית. בשל כך, אני מקבל את הדברים המצויינים בו כלשונם.

בפני בית המשפט מונח ת/3 (הזמנה לדין וכתב אישום), אשר נערך על ידי השוטרת צרויה בו נכתב בדברי הנהג ונחתם על ידי הנאשם: " יש לי רשיון נהיגה אמריקאי בבית..... ". ת/3 הוגש על ידי התובע, בלא התנגדות ההגנה, ורושמת ההזמנה לא נחקרה בחקירה נגדית. בנוסף, ציין הסניגור: "..נסתפק בדברי הנהג בתגובתו כמו שנרשמה בדברי הנהג בנסיבות..." בשל כך, אני מקבל את הדברים המצויינים בו כלשונם. כעולה מ-ת/3, הנאשם, בתגובתו הספונטנית, לא מסר לשוטרת כי ברשותו רשיון נהיגה ישראלי בר תוקף.

בפני בית המשפט מונח ת/5 (דו"ח פעולה), אשר נערך על ידי השוטרת צרויה, בו ציינה העדה "ברכב היו הנהג ונוסע שלידו נבדקו במסוף הבחנתי כי לנהג אין רישיון נהיגה... מסר כי יש לו רשיו נהיגה אמריקאי בבית... בתחנה הנהג מסר כי אין לו רשיון נהיגה כלל ". ת/5 הוגש על ידי התובע, בלא התנגדות ההגנה, ורושמת ההזמנה לא נחקרה בחקירה נגדית. בשל כך, אני מקבל את הדברים המצויינים בו כלשונם.

מונחות, אם כן, בפני בית המשפט שתי אמירות שונות של הנאשם ( ת/1 ו- ת/5) בפני שני שוטרים שונים כי אין לו רישיון נהיגה, אמרות שהוכחו בפניי ויש לראות בהן הודיות חוץ של נאשם.

דבר מה נוסף