תת"ע 1495-08-14 מדינת ישראל נ' רביבו אופק שלמה

כללי

1. בפני בקשת המבקש, לחייב את המשיבה בהשבת הוצאות הגנתו ופיצוי ראוי בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מניהול הליך זה, שעוד קודם לסיומו ולבקשת המשיבה הורה בית המשפט על זיכויו מכל אשמה.

כתב האישום והשתלשלות ההליכים

2. כתב האישום, שהוגש ביום 06.08.14, ייחס למבקש עבירה של נהיגה בשכרות, לאחר שבבדיקה שנערכה לו נמצא כי בגופו ריכוז אלכוהול של 335 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף, העולה על המידה הקבועה בחוק ובניגוד לסעיפים 62(3) לפקודת התעבורה ותקנה 169ב לתקנות התעבורה.

3.הנאשם כפר, כפירה כללית, במיוחס לו והתיק נקבע לשמיעת פרשת התביעה, בשלב ראשון. לאחר שנשמעו חלק מעדי התביעה ועוד בטרם הסתיימה פרשת התביעה, ביקש ב"כ המאשימה (המשיבה) לתקן את כתב האישום על דרך הוספת תעודת עובד ציבור וב"כ הנאשם (המבקש) התנגד לכך. בהחלטתי מיום 30.03.15 דחיתי את ההתנגדות ואיפשרתי את תיקון כתב האישום.

4.עוד בטרם תוקן כתב האישום הודיעה המאשימה, על חזרה מאישום ולבקשת בית המשפט הבהירה כי מדובר בזיכוי בהתאם לסעיף 94(א) לחוק סדר הדין הפלילי.

הבקשה לפיצוי, התשובה והתגובה לתשובה

5.ביום 09.06.15 הוגשה בקשת המבקש לפיצוי. במסגרת בקשתו טען בא כוחו של המבקש כי הגשת כתב האישום, נוכח חומר הראיות שהיה מונח בפני התביעה, עובר להגשתו, היתה בלתי סבירה וללא הזהירות הנדרשת, שכן, עדות עדת ההגנה, הגב' עינת מרקוס (להלן – הגב' מרקוס), נעלמה מתיק החקירה ורק לאחר דרישת ההגנה, נתגלתה העדות ויחד איתה תמונה המתעדת את המבקש יושב בכיסא האחורי ולא במושב הנהג (התמונה הוגשה לתיק בית משפט על ידי ההגנה במסגרת בקשה זו – הערה שלי – ג.ש.ט). משכך טען ב"כ המבקש כי, לא היו בידי המאשימה די ראיות המבססות סיכוי סביר להרשעה.

6.ב"כ המבקש הוסיף וטען כי בעניינו של המבקש אף מתקיימות נסיבות אחרות המצדיקות את קבלת הבקשה. לדבריו, התנהלות המשיבה, אשר בחרה להמשיך ולנהל את התיק, מבלי לבדוק את גרסת המבקש ואף הוציאה את עדותה של הגב' מרקוס מחומר החקירה, שהועבר לעיונו, כדי להוכיח כי קיימות נסיבות המצדיקות את השבת ההוצאות ומתן פיצוי למבקש וזאת לצד התנהלותו ההוגנת והישרה של המבקש, אשר לאורך כל הדרך פעל באופן ישר וגלוי, חשף את קו ההגנה בפני המשיבה ושטח בפניה את כל טענותיו.

7.בתשובתה לבקשה ביקשה המשיבה לדחות את הבקשה על הסף. לדברי המשיבה, בעת הגשת כתב האישום, מתיק החקירה עלתה מסכת ראיות שמקימה סיכוי סביר להרשעה וזאת בשים לב לעדויות שני השוטרים שזיהו התנהגות מחשידה כשרכב נעצר לפני ההגעה אל המקום בו עמדו השוטרים, שני אנשים יורדים מהרכב ומתבצעת החלפה ביו הנהג לנוסעת שיושבת מאחור כשאין בעדותה של הגב' מרקוס כדי לפגום בראיות המאשימה. לעומת זאת, טענה המשיבה, כי לאחר שנשמעו עדויות השוטרים והעדה (הגב' מרקוס –הערה שלי ג.ש.ט), התבצעה הערכה מחודשת שהובילה למסקנה כי אין מקום להמשיך את ההליכים ועל כן בהחלטה אמיצה הוחלט על חזרה מאישום ואי העמדת המבקש בפני סכנת הרשעה.

לדברי המשיבה, בקשת המבקש מקוממת, שכן העובדה כי המשיבה שקלה עמדתה, פעם נוספת, לאחר שנשמעו עדויות עדי התביעה, אינה יכולה לעמוד לה לרועץ ובוודאי שהמשיבה אינה יכולה להמשיך בהליכים, גם אם סבורה היא שיש מקום לחזרה מכתב אישום, רק בשל החשש מהטלת הוצאות עתידיות.