תת"ע 1483-08-14 מדינת ישראל נ' אלפיורוב סרגיי

הנאשם מר אלפיורוב סרגיי (להלן: "הנאשם") הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיף 62(3) לפקודת התעבורה ועבירה על תקנה 169ב' לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

הטענה העובדתית היא כי ביום 02.08.14 בסמוך לשעה 02:46 נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג "מזדה" מ"ר 93-071-64 ברחוב הנרקיס, בבית שמש, בהיותו שיכור. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר נשוף שלו הוא מעל המותר בחוק.

המאשימה בטיעוניה לעונש ביקשה להשית על הנאשם פסילה שלא תפחת מפסילת המינימום הקבועה בפקודה לעבירה זו, מאסר על תנאי של 7 חודשים ל- 3 שנים, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות.

מתחם הענישה ההולם הערך החברתי הנפגע- עבירת הנהיגה בשכרות נועדה להגן על הציבור מפני נהיגה מסוכנת תחת השפעת אלכוהול. בעניין זה יפים דבריו של כב' השו' ס' ג'ובראן כפי שנאמרו ברע"פ 2508/11 סמולנסקי נ' מדינת ישראל, מיום 31.03.2011:

נדמה כי אין צורך להכביר מילים על חומרת העבירה שביצע המבקש ועל הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מרתיעה בעבירה של נהיגה בשכרות. כידוע, נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש".

מדיניות הענישה ונסיבות ביצוע העבירה– כידוע ישנם דעות שונות בשאלת הענישה הראויה על נאשמים שנתפסו בנהיגה בשכרות. ככלל, נציגות המאשימה בירושלים (בניגוד גמור ומוחלט למדיניות המאשימה בשאר הארץ) סבורה כי על נאשמים שנתפסו נוהגים בשכרות יש להשית באופן גורף את עונש המינימום הקבוע בפקודה, ורק במקרים חריגים ביותר, ניתן להשית פחות.

לצערנו, עד כה לא ברור לנו מהם אותם המקרים החריגים והקיצונים המצדיקים פסילה פחותה מעונש המינימום.

גזירת עונשה של הנאשם- ככלל עמדת החוק היא שבהתקיים נסיבות מיוחדות במקרה הקונקרטי שלפניו רשאי השופט להשית פחות מעונש המינימום, וזאת בהתאם לסמכות שהוענקה לו בחוק.

בעניינו קשה להתעלם ממצבו של הנאשם ונסיבותיו חייו כפי שצוינו בתסקיר של שירות המבחן שהוגש לבית המשפט ביום 12.11.14:

מדובר בנאשם שאינו צעיר לימים בן 42 עלה לארץ מרוסיה בשנת 1999, אב לשניים. עובד למחייתו כמפעיל מכונות. אביו נפטר לאחר מאבק ממושך ממחלה סופנית, ואמו מתגוררת ברוסיה. הנאשם סיים שירות צבאי מלא.