מדינת ישראל נ' מעלומי

לפניי בקשה לביטול כתב האישום מחמת התיישנות בשל הטענה שמדובר בעבירה שהחשד לביצועה מבוסס על צילום רכב ושלא נשלחה לנאשם הודעה כחוק על ביצוע העבירה.

החלטתי לדחות את הבקשה מהטעמים המפורטים להלן.

מבוא

1. ביום 27.10.16, צולם רכבו של הנאשם מבצע עבירה של נהיגה במהירות העולה על המהירות המותרת, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

2. על פי כתב האישום, נהג הנאשם ברכב במהירות של 147 קמ"ש בדרך עירונית בה המהירות המירבית המותרת עומדת על 80 קמ"ש.

   טענות הצדדים

3. לטענת הנאשם, המאשימה לא פעלה על פי הוראות סעיפים 239א ו- 225א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשכ"א – 1961 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), שכן היא לא שלחה הודעה על ביצוע העבירה או הזמנה לדין בתוך ארבעה חודשים ממועד ביצוע העבירה כנדרש. על כן הוא מבקש להורות על ביטול האישום מחמת התיישנות.

4. עוד טוען הנאשם כי על מנת להתבסס על חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד- 1974 (להלן: "תקנות סדר הדין הפלילי"), על המאשימה להציג אישור רשות הדואר שיש בו ראייה מספקת לכך שאכן נשלחה לו הזמנה לדין או הודעה על ביצוע העבירה בדואר רשום בתוך 4 חודשים מיום ביצוע העבירה. לטענתו, אמנם בחומר הראיות קיים אישור מסירה אולם, מדובר לטענתו באישור לקוני שכן הוא חסר פרטים מהותיים כמו שם הדוור, תאריך הביקור, חתימת המוסר וכד'.

5. הנאשם טוען כי בחלוף זמן כה רב הוא לא יכול להתחקות אחר הנהג בפועל במועד הרלוונטי לעבירה ובנסיבות אלה מבקש הוא להורות על ביטול כתב האישום.

6. המאשימה מתנגדת לבקשה וטוענת כי נשלחה לנאשם הודעה בדבר ביצוע העבירה ולאחר מכן גם הזמנה לדין וזאת בתוך פרק הזמן הנדרש בחוק. לביסוס טענה זו הגישה המאשימה "אישור משלוח דבר דואר רשום" הנושא תאריך הדפסה 16.11.16 וכן אישור רשות הדואר "מעקב משלוחים" לפיו ההודעה על ביצוע העבירה נמסרה ליעדה ביום 23.11.16. עוד הגישה המאשימה אישור מסירה של ההזמנה לדין הנושא חתימה מיום 12.02.16 לפיו דבר הדואר "לא נדרש" וכן אישור רשות הדואר "מעקב משלוחים" לפיו ההזמנה לדין הוחזרה לשולח ביום 16.02.17.

7. בנסיבות אלה, לטענת המאשימה קיימת חזקת מסירה ולא עומדת לנאשם טענת התיישנות שכן הודע לו על ביצוע העבירה במועד ואף נשלח לו זימון לדיון במסגרת הזמן הקבוע בחוק.

   דיון