מדינת ישראל נ' קניג

הנאשם זכאי מחמת הספק

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 13.5.25, הודעת תשלום קנס בגין אחיזה/שימוש בטלפון נייד (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

ביום 19.2.26, התייצב הנאשם בבית המשפט, כתב האישום הוקרא בפניו והוא כפר במיוחס לו וטען:" זה לא נכון. הטלפון היה ביד של אשתי. אשתי החזיקה את הטלפון ביד שמאל, כאשר היא משעינה את זרועה על המנח, זה היה ברמקול והיא רצתה שאני אשמע את השיחה. היא לא שמאלית, זה היה על רמקול ורצתה שאני אשמע את הדברים. אשתי ימנית והחזיקה בצד שמאל והניחה את היד על המשענת ושמה על רמקול כדי שאני יאזין לשיחה. זה מה שהיא עשתה".

ביום 13.4.26, התקיים הדיון.

מטעם המאשימה, העידו עד תביעה מספר 1 - רס"ר גל פיקמן, מטעמו הוגש הדו"ח שסומן ת/1 והמתנדב רוני ששון, מטעמו הוגש מזכר, שסומן ת/2.

מטעם ההגנה, העידו הנאשם ואשתו, עדת ההגנה.

על פי גרסת המאשימה, ביום 13.5.25, בסמוך לשעה 11:51, נהג הנאשם ברכב ברמת השרון, ברחוב טרומלפדור, מכיוון מזרח לכיוון מערב ובהגיעו מול תחנת המשטרה במקום, נצפה הנאשם, על ידי ע"ת 2, שישב לצדו של ע"ת 1, בניידת משטרה שחנתה מול תחנת המשטרה, כאשר הוא אוחז בטלפון נייד בידו הימנית. ע"ת 2 צין כי הבחין בעבירה בבירור, ממרחק של כ-3 מטרים בלבד והטלפון הנייד הוחזק על ידי הנאשם בגובה הכתף ובמרחק של כ-20 ס"מ מבית החזה.

העדים החלו בנסיעה אחרי רכב הנאשם וכאשר נסעו במקביל אליו, שב וציין ע"ת 2, כי הבחין בנאשם אוחז את הטלפון הנייד בידו הימנית, בגובה הכתף ואילו ע"ת 1 ציין כי הבחין בנאשם אוחז טלפון נייד בידו הימנית, בגובה הכתף, כאשר ידו השמאלית מונחת על ההגה, מבטו לכביש ונראה כי הוא משתמש בטלפון וזאת לאורך כ-10 מטרים.

ע"ת 1 הורה לנאשם לעצור את הרכב וציין כי לאחר שניגשו לרכב, טענה בפניהם הנוסעת כי היא זו שאחזה בטלפון הנייד וכי אכן, הבחין בה אוחזת בטלפון הנייד ומשוחחת בו, כאשר ניגש לרכב.

גרסתו הראשונית של הנאשם בדו"ח הייתה: " אני לא החזקתי טלפון זו אשתי החזיקה כל השיחה".