מדינת ישראל נ' וערי

עניינה של החלטה זאת בבקשה לביטול כתב אישום בשל התיישנות, המוגשת מכוח הוראת סעיף 149(8) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "החסד"פ").

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה מיום 16.02.2021 של ביצוע עקיפה כשהדרך לא הייתה פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר ביצוע העקיפה בבטחה ובכך נגרם סיכון לנסיעתו של רכב אחר, בניגוד לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (סמל סעיף 2556). עסקנן בעבירה מסוג הזמנה-לדין, אשר תועדה במצלמתו של "שומר דרך".

לטענת ב"כ הנאשם, בהתאם להוראת סעיף 225(א) לחסד"פ ועל פי פסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מרדכי כדורי) בעפ"ת 40062-01-19 מדינת ישראל נ' אלעזר זמל (18.03.19, פורסם נבו – להלן: "עפ"ת זמל"), בעניינה של עבירה המצולמת על ידי שומר דרך יש להגיש כתב אישום תוך שנה ממועד ביצוע העבירה. במקרה דנן, צוין על גבי ההזמנה לדין תאריך הדפסה 08.03.2022, היינו שנה וחודש מיום ביצוע העבירה, ואילו כתב האישום הוגש בבית המשפט בתאריך 04.05.2022. מכאן, לטענתו, מתחייבת המסקנה כי התביעה התיישנה.

המאשימה מתנגדת לבקשה. לדבריה, בהתאם להוראת סעיף 239א(א) לחסד"פ נדרשת המאשימה להגיש כתב אישום בגין עבירות תעבורה מסוג הזמנה לדין תוך שנה ממועד ביצוע העבירה, אלא אם כן בתוך התקופה האמורה הוזמן החשוד לחקירה או נשלחה לו הודעה על ביצוע העבירה, שאז תקופת ההתיישנות תהא 5 שנים ממועד ביצוע העבירה, כבכל עבירה שהיא עוון, בהתאם להוראת סעיף 9(א)(3) לחסד"פ.

לטענת המאשימה, עוד ביום 02.03.2021, כשבועיים לאחר מועד ביצוע העבירה המיוחסת לנאשם, נשלחה לו הודעה על ביצוע העבירה, שהעתקה צורף כנספח א' לתגובה. המאשימה הדגישה, כי המועד הקובע בהקשר זה הינו מועד משלוח ההודעה וכי אין היא נדרשת להוכיח מסירה שלה. כראיה למשלוח הציגה המאשימה, במצורף להודעה עצמה, את תיעוד הרישום ממערכותיה (נספח ב' לתגובה). לא הוצג אישור מסירה. לדבריה, משנשלחה הודעה כנדרש תוך תקופת השנה ממועד ביצוע העבירה, ומשהוגש כתב אישום ביום 04.05.2022, בטרם חלפו 5 שנים ממועד ביצוע העבירה, יש לקבוע כי התביעה לא התיישנה.

בתשובתו לתגובת המאשימה, הכחיש ב"כ הנאשם את קבלת ההודעה על ביצוע עבירה. עוד טען, כי המאשימה כשלה מלהוכיח כי שלחה לו את ההודעה. בהקשר זה ציין כי אין בידי המאשימה אישור מסירה כדין; כי פלט מחשב מהמערכת המשטרתית "דותן" אינו יכול להוות ראיה למשלוח ההודעה לנאשם; וכי דו"ח מעקב משלוחים של רשות הדואר, שהוצא ביחס לדבר הדואר הרשום שמספרו ברישומי המאשימה, מלמד כי אין מידע על הפריט הרשום (צורף כנספח לתשובה).

דיון והכרעה