תת"ע 1305-05-15 מדינת ישראל נ' עללאל

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של נהיגה בשכרות וכמפורט בהכרעת הדין, הרשעתו התבססה על שני אדנים – הראשון, החזקה הקבועה בחוק למסרב להיבדק והשני, ממצאי התנהגות וראיות נוספות.

ביום 22.12.15, טענו הצדדים לעונש, כמפורט בפרוטוקול.

בתמצית, טענה ב"כ המאשימה לעונש של מאסר בפועל, הפעלת מאסר מותנה, בן 8 חודשים, התלוי ועומד כנגד הנאשם במצטבר לתקופת המאסר, פסילה בפועל לתקופה שלא תפחת מ-6 שנים, מאסר מותנה, פסילה מותנית וקנס כספי.

התובעת הגישה את גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם בתעבורה ובפלילים, עותק מגזר הדין בו הוטל המאסר המותנה ולתמיכה בטיעוניה, הגישה את רע"פ 1466/11 פטחוב נגד מדינת ישראל.

בתום טיעוני המאשימה, ביקש הסנגור כי הנאשם יישלח אל שירות המבחן, למתן תסקיר בעניינו, נוכח נסיבותיו האישיות. לא מצאתי כי יש מקום לתסקיר כמבוקש והבקשה נדחתה.

במסגרת ראיות ההגנה, העיד אביו של הנאשם, שסיפר כי הנאשם הוא אדם חיובי, מסייע לזולת, שירת שירות קרבי בצה"ל ולאחרונה, עבר משבר משפחתי קשה, במהלכו, נמנע ממנו, מעת לעת, לראות את בתו הקטינה.

בתמצית, טען הסנגור, כי בעבירת הסירוב יש אופי התנהגותי ו"הבנת הנקרא" וניכר היה בנאשם, גם לפי הסרטון בו צולם, כי לא היה נתון תחת השפעת משקאות משכרים.

עוד טען כי המאסר המותנה הוטל בשנת 2012 ומשכו אינו מידתי ולכן, יש מקום להאריכו ולהטיל על הנאשם פסילה לתקופה סבירה.

הסנגור הוסיף ואמר כי אין לזקוף לחובת הנאשם את ניהול המשפט והגיש אסופה של פסקי דין, לתמיכה בטיעוניו.

הנאשם ביקש שבית המשפט לא יגזור עליו עונש של מאסר בפועל, על מנת שלא לפגוע בבתו הקטינה.

דיון והכרעה

מתחם הענישה ההולם ייקבע על-פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין ולפיו יש מקום ליתן משקל לערך או הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בהם, למדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40ט.

ברע"פ 3638/12 ווקנין נ' מדינת ישראל נאמר:

"... נזכור כי הנהיגה בשכרות היא מן הרעות החולות שבכביש, שסכנתן בצדן ועלולות לגרום לאסונות, בחינת "מכונת מוות נעה". ההחמרה היא גישת המחוקק, וסטייה ממנה היא חריג, והמחמיר אינו מפסיד".