תת"ע 11472-01-14 מדינת ישראל נ' נופר בוהארון

לפני בקשה לביטול פסק דין.

1.ביום 8.8.13 נהגה המבקשת במפגש הרחובות סוקולוב וביאליק ברמת השרון. היא נעצרה על ידי שוטר ונרשם לה דוח שעניינו שימוש בטלפון נייד תוך תנועת הרכב. המבקשת ביקשה להישפט בגין העבירה שיוחסה לה אך לא התייצבה לדיון בעניינה. היא נשפטה בהיעדרה ובגזר הדין הוטל עליה קנס בגובה ברירת המשפט בסך 1000 ₪.

2.המבקשת טוענת כי יש לבטל את גזר הדין שניתן בהיעדרה. לדבריה, היא עובדת בעמותה המסייעת לילדים נכים וחולי סרטן בארץ ובחו"ל. במועד הרלבנטי קיבלה המבקשת, לטענתה, שיחה טלפון רגישה מבית החולים ואז נעצרה על ידי השוטר ונרשם לה דוח. לדבריה, הרכב בו נהגה שייך לעמותה בו היא עובדת ולא הייתה בו באותה עת דיבורית.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. לדבריה, העונש שהוטל על המבקשת אינו חריג אלא הוא בגובה ברירת המשפט. עוד נטען כי טענות המבקשת לעניין ביצוע העבירה אינן ברורות.

דיון והכרעה

דיון

4.על מנת שבית המשפט ייעתר לבקשה ויבטל את פסק הדין עליו להשתכנע כי הייתה סיבה סבירה לאי התייצבות המבקשת לדיון וכי הותרת פסק הדין על כנו תסב למבקשת עיוות דין. במקרה שלפני לא שוכנעתי באף לא אחד מתנאים אלה ואפרט: המבקשת אינה מסבירה בבקשתה מדוע לא התייצבה לדיון שנקבע בעניינה וממילא אין בפיה כל הסבר סביר להצדקת המחדל. אשר לסיכויי ההגנה: אלה כפי שצוין אינם ברורים. המבקשת אינה טוענת בברור כי ביצעה את העבירה המיוחסת לה ומאידך גם אינה כופרת בביצועה. לדברי המבקשת, קיבלה שיחה חשובה תוך כדי נהיגה ופנתה לצד הדרך על מנת לענות לשיחה מבלי להבהיר אם אחזה במכשיר הטלפון ( שהרי ברכב לא הייתה מותקנת דיבורית) בעת תנועתו או רק לאחר עצירת הרכב. בנסיבות אלה ובהינתן שהעונש שהוטל על הנאשמת הוא בגובה ברירת המשפט ( 1000 ₪) שהוא הקנס שנרשם למבקשת במעמד רישום הדוח. כך או כך, לא מצאתי אצל המבקשת טיעון סדור לעניין קיומם של סיכויי הגנה ברורים ההופכים את הותרת פסק הדין בעינו לכזה הגורם לעיוות דין למבקשת.

5.בשולי הדברים אציין כי פסק הדין בתיק ניתן עוד ביום 2.3.14 ולא נרשם בבקשה ולו ברמז הטעם לכך שהבקשה מוגשת לאחר חלוף למעלה משנה תמימה ממועד מתן פסק הדין בתיק.

לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ' סיוון תשע"ה, 07 יוני 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: