תת"ע 11449-03-16 ואח' מדינת ישראל נ' וילנר איגור

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות לטובת הנאשם.

בבסיס הבקשה, טענת הנאשם כי היה על המאשימה לבטל את האישומים לאחר שהודיע לה כי העבירות בוצעו לאחר שרכבו נגנב ולהימנע מלהטריחו להתייצב לדיון מיותר בבית המשפט.

רקע עובדתי

1.         הרכב שבבעלות הנאשם צולם מבצע שתי עבירות מהירות:

עבירה מיום 16.2.16 בשעה 02:50 בצומת גבעתי, 151 קמ"ש במקום בו המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש. (תיק 11449-03-16)

עבירה מיום 16.2.16 בשעה  03:50 בצומת ברכיה, 154 קמ"ש במקום בו המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש. (תיק 11450-03-16).

2.          רכבו של הנאשם נגנב סמוך לפני מועד ביצוע העבירות.  לנאשם נודע על עצם הגניבה על ידי טלפון שקיבל בשעת בוקר מוקדמת מהמשטרה, כשהודיעו לו שרכבו "משתולל בכביש 6".  עוד באותו הבוקר, הגיש הנאשם תלונה במשטרה על עצם גניבת הרכב. מספר התלונה שהוגשה: 70431/16.

3.         ימים בודדים לאחר גניבת הרכב, נשלחו אל הנאשם מספר דוחות בגין עבירות שבוצעו עם רכבו, לאחר שנגנב. בין הדוחות שנשלחו היו שני הדוחות שבבסיס התיקים שלפניי.

4.מיד עם קבלת הדוחות, הזדרז הנאשם ושלח למשטרת ישראל - מרכז פניות נהגים ארצי (להלן–"מפנ"א") 2 בקשותלביטול הדוחות, במסגרתן שטח את טיעוניו וצירף את כל הנתונים הרלוונטים.

הבקשה הראשונה נשלחה למפנ"א בדואר רשום ביום 7.3.16 והתקבלה במפנ"א ביום 13.3.16. הבקשה השנייה נשלחה למפנ"א בדואר רשום  ביום 20.3.16 והתקבלה במפנ"א ביום 23.3.16

5.למרות פניותיו של הנאשם, כתבי האישום אושרו על ידי התביעה ביום 23.3.16 והוגשו לבית המשפט ביום 24.3.16.

התשובה הכתובה שקיבל הנאשם ממפנ"א הייתה כי מועד המשפט קרוב ועליו להתייצב לדיון.