תת"ע 10771-12-15 מדינת ישראל נ' גל חזאן

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו יוחסה לו עבירה של נהיגה ברכב בדרך עירונית בה מותרת מהירות מירבית של 50 קמ"ש, במהירות של 77 קמ"ש, וזאת בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה.

מדובר באכיפה באמצעות מצלמת מהירות.

בישיבת הקראה הנאשם כפר בכך שהעבירה בוצעה על ידו. כלומר, הנאשם כפר בכך שהוא נהג ברכב במקום ובזמן .

הנאשם לא חלק על כך שעסקינן ברכב אשר רשום על שמו.

הנאשם גם ציין כי הוא איננו כופר בכך שבאמצעות הרכב המדובר בוצעה העבירה המדוברת. (ראה פרוטוקול הקראה מיום 28/3/16).

הנאשם הוסיף וטען כי אדם אחר (מר סמיר אבו ערארה, לדברי הנאשם) הוא שהחזיק ברכב בעת הרלבנטית.

הנאשם לא חלק כאמור על כך שבכל מועד רלבנטי לאירוע בתיק דנן הוא (הנאשם) היה הבעלים הרשום של הרכב.

בהמשך, וטרם מועד ההוכחות , העביר הנאשם לבית המשפט בקשה אשר לוותה בתצהיר חתום בפני עורך דין (עו"ד רובין שי ) בה הוא (הנאשם) מבקש שהדו"ח יוסב על שם אמו (הגב' חנה חזאן) המצהירה בתצהיר האמור כי היא זו שהחזיקה ונהגה ברכב בעת הרלבנטית. (ראה בקשת נאשם ותצהיר נילווה לה מיום 12/7/16).

בדיון שהתקיים ביום 18/7/16 ולכשהתעוררה מטבע הדברים התהייה הכיצד מחד גיסא טען הנאשם כי מר סמיר אבו ערארה נהג ברכבו ומאידך טען הנאשם (ותמך בתצהיר של אימו בפני עורך דין כי היא שנהגה ברכבו) השיב הנאשם כי אמו עשתה את התצהיר "בתמימות" וכי הוא טוען כי בעצם מר סמיר אבו ערעארה הוא שנהג ברכבו ולא אמו הגב' חנה חזאן שאת תצהירה על כי היא נהגה הגיש הנאשם לבית המשפט. (ראה פרוטוקול מיום 18/7/16).

ביום 21/9/16 התקיים לבקשת הנאשם דיון הוכחות אשר אליו זומן כעד הגנה, לבקשת הנאשם, מר סמיר אבו ערארה.

בדיון ההוכחות הנ"ל , ובהסכמה, הגיש התובע המשטרתי במסגרת פרשת התביעה תעודת עובד ציבור ממשרד הרישוי על כי אכן הרכב המדובר היה בבעלות הנאשם בכל עת רלבנטית (סומנה ת/1) (דבר אשר עליו הנאשם לא חלק כאמור).