מדינת ישראל נ' קוראין

בעניין: בקשה לביטול פסק דין.

1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 7.11.17 (להלן: "פסק הדין").

2.במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף כאשר בצדו הימני לא נמצא קו מקוטע ונגזר עליו קנס בסך 700 ₪.

3.המבקש טען כי לא הגיע לדיון מאחר ולא חש בטוב ביום הדיון וכי בריאותו רופפת בשל מחלות שונות. טען כי הוא כופר באשמה וכי המתין לדיון למעלה משנה וביקש כי יינתן לו יומו בבית המשפט.

4.המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי המבקש לא הוכיח סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון ולא הוכיח כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין.

5.לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

6.על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.משלוח הדוח באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי הזימון לדיון נמסר לידי המבקש אשר אף חתם על אישור מסירה. בנוסף, המבקש אינו חולק על כך כי ידע על מועד הדיון.

8.טענתו של המבקש כי לא התייצב לדיון בשל מצבו הבריאותי אינה נתמכת באישור רפואי, ואף אינה מסבירה מדוע לא יכול היה המבקש להודיע על כך לבית המשפט טרם מועד הדיון או בסמוך לאחריו. עוד יצויין, כי הבקשה עסקינן הוגשה רק לאחר שההודעה על גזר הדין התקבלה בידי המבקש.