תת"ע 10271-05-13 מדינת ישראל נ' טולדנו בר חביב

בתיק זה הוגש כתב אישום נגד הנאשם בעבירה של נהיגה בשכרות, כאשר ע"פ עובדות כתב האישום, נהג הנאשם את רכבו כאשר בליטר אויר נשוף נמדדה כמות של 295 מק"ג.

הנאשם לא התייצב לדיון שהיה קבוע בעניינו, ונשפט בהיעדרו ל24 חודשי פסילה בפועל, קנס בסך 1,200 ₪, ו – 8 חודשי פסילה ע"ת.

הנאשם הגיש בקשתו לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו, מן הטעם שיש במתן פסק הדין בהיעדרו חשש לעיוות דין, שכן ישנם כשלים ראייתיים בתיק אותם פירט בהודעה נפרדת אותה הגיש. בנוסף, נטען בבקשה כי הסיבה לאי התייצבותו לדיון נבעה מכך שבאותו יום פתח חנות חדשה שבבעלותו, ונוכח הלחץ בו היה שרוי נשכח ממנו מועד הדיון.

בהחלטה מיום 7.2.14 הוריתי, על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין, וקבעתי כי גזר הדין והענישה שבו יישארו על כנם.

על החלטתי זו הגיש הנאשם ערעור לבית המשפט המחוזי.

בבית המשפט המחוזי, קיבל כב' השופט שלמה פרידלנדר, חלקית את הערעור, והפנה את בית משפט קמא למחקר חדש שהתפרסם לאחרונה ע"י ד"ר שומרון מויאל ופרופ' מימי אייזנשטדט ("פערי ענישה בעבירות נהיגה בשכרות", משפטים מד(3), 933 תשע"ה). כב' השופט פרידלנדר קבע כי התיק יוחזר לבית משפט קמא, שייתן החלטה מחודשת בבקשה לביטול פסק הדין, לאחר עיון במאמר הנ"ל.

מסקנת המחקר באה לידי ביטוי בנתונים הבאים:

• נאשמים שנשפטו בהעדר בעבירת הנהיגה בשכרות, ללא ייצוג משפטי, זכו למשכי פסילה ארוכים בכ-13 חודשים בממוצע לעומת נאשמים בעבירות דומות שהתייצבו למשפט.

• נאשמים שהתייצבו למשפט והודו בעבירות המיוחסות להם, הייצוג המשפטי הגדיל פי שישה את הסיכוי להגעה להסדר טיעון מקל.

• נאשמים שהתייצבו למשפט ולא הגיעו להסדר טיעון, קיבלו עונשים ממושכים יותר כאשר התייצבו ללא ייצוג משפטי, מאשר אלה שהגיעו בליווי ייצוג משפטי.

   

  המבקש מפרט בבקשתו מיום 10.2.14 את הכשלים הבאים, שיש בהם לשיטתו להביא לידי עיוות דין ככל שלא יזוכה:

  • רושם הדוח לא היה נוכח במקום בשעת העצירה, ולא עיכב בעצמו את הנאשם, כך שעדותו של רושם בדוח הינה עדות שמועה.