תשעה חודשי מאסר בפועל בגין זיוף פרטי מכונית משומשת

1.         הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ההוכחות, בעבירה של קבלת דבר במירמה. כפי שהוכח במשפטו, מכר הנאשם למתלוננת רכב שאינו יד ראשונה ושנסע כ- 150,000 ק"מ, כאילו מדובר ברכבו שלו מיום רכישתו שנסע רק 57,000 ק"מ, ובגין מצגי שוא נמכר הרכב למתלוננת בסכום הגבוה משמעותית ממחירו בשוק כלי הרכב המשומשים. אף הוכח כי הנאשם, לצרכי הגנתו, לא נרתע אף מלזייף מסמך לפיו ידעה המתלוננת על מספר הקילומטרים הנכון שעבר הרכב. רק למזלו הטוב של הנאשם הוא לא הואשם בעבירת הזיוף ובעבירת המרמה בנסיבות מחמירות דווקא.

2.         לנאשם, יליד 1960, מספר הרשעות קודמות (ראה ב- ש/1), כשהאחרונות משנות 91' ו-99' הינן בעבירות מרמה. בשנת 1989 הורשע הנאשם אף בעבירה של סחר בסם מסוכן ודינו נגזר למאסר בפועל. בניגוד לטענות בא כוחו, אין מקום להתעלם מעברו הפלילי של הנאשם, המלמד על אופיו, על נטייתו לניצול הבריות למען בצע כסף ועל זלזולו בחוק.

3.         העבירה בה הורשע הנאשם בתיק זה הינה עבירה חמורה וקשה. הציבור זכאי להגנת בתי המשפט מפני נאשמים כנאשם ההופכים את שוק הרכב לכר נרחב למעשי מרמה וכחש. בגלל סוחרי ומתווכי רכב שכאלה, רכישת רכב יד שניה רצופה חששות ממעשי מרמה דומים. עבירה זו של זיוף מד האוץ ופירטי בעלי הרכב הקודמים נפוצה ביותר ועל בית המשפט לנסות ולשים לה סוף. מדובר במרמות "הקטנות" ההופכות את ציבור הנזקקים לרכב יד שניה לקרבנות מזדמנים לעבריינים שמטרתם להתעשר על חשבון החלשים והתמימים. ענייננו לא במרמה רבת היקף המתבצעת כנגד גופים פיננסיים איתנים אלא דווקא כלפי האזרח הקטן הנזקק לשירותיהם של סוחרי הרכב. במצב זה, רק ענישה מכבידה יהיה בה כדי להרתיע את הנאשם ולהרתיע את הרבים העוסקים בתחום. ידע כל העוסק במכירה וקניה של כלי רכב כי אם יתפס במצגי מרמה כלפי הרוכשים, אחת יהיה דינו - לעונש קשה וכואב, מאחורי סורג ובריח.

4.         המתלוננת הגישה כנגד הנאשם כתב תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בגין נזקיה מעיסקת רכישת הרכב (ת.ק. 12671/04). גם שם הכחיש הנאשם את טענות המתלוננת על המרמה. בית המשפט קיבל את התביעה ופסק למתלוננת, התובעת, את נזקיה, כפי שהוכחו, בסכום של 18,800 ש"ח, וזאת ביום 18.5.05. כפי שצפוי היה, התחמק הנאשם מלשלם את סכום פסק הדין כנגדו. רק לאחר שהנאשם הורשע בדינו בתיק זה, ועל מנת לקבל את הסכמת נציגת המאשימה להסדר טיעון לענין העונש, ניהל הנאשם משא ומתן עם המתלוננת ובסיומו שילם לה הנאשם סכום של 21,000 ש"ח, וזאת בתאריך 15.6.06 (ראה בש/2).

            הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים היה כי לאור תשלום סכום פסק הדין האזרחי למתלוננת, תעתור התביעה לעונש של מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת, בשיעור שיראה מתאים לבית המשפט .הסדר זה נעשה ללא ידיעת בית המשפט ובית המשפט הודיע לנאשם ולבא כוחו כי, כידוע, בית המשפט אינו קשור ומחוייב להסדר הטיעון. אומנם בית המשפט הסכים לדחות את מועד הדיון בגזר הדין על מנת לאפשר לנאשם לשלם את חובו האזרחי, ובית המשפט אינו מתעלם מנתון זה בבואו לשקול את העונש הראוי, אולם אין בכך כדי לשנות את דעתי כי הסדר הטיעון במקרה זה אינו ראוי ויש בו כדי לפגוע פגיעה ממשית באינטרס הציבורי המחייב בנסיבות פרשתנו, ענישה משמעותית. ודוק: אלמלא השיב הנאשם את חובו הפסוק למתלוננת, היה עונשו חמור שבעתיים, אולם עדיין מרחק רב בין העונש נשוא הסדר הטיעון ובין העונש לו ראוי הנאשם בגין מעשיו אלו, ובמיוחד לאור עקרון הרתעת הרבים. הסדר הטיעון המוצע אף אינו ראוי לאור העובדה כי התביעה המירה את מהות העונש כביטוי לאינטרס הציבור בכללותו בשיקולי טובתה של המתלוננת עצמה ופיצוייה בגין נזקיה. גם חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א - 2001, אינו קובע יותר מאשר כי יש להתחשב בקורבן העבירה ובצרכיו, ולנפגע העבירה זכות להביע עמדה בענין עסקת טיעון (ראה סע' 3 ו-17 לחוק). אולם אין בהוראת חוק זו כדי לכבול את ידי ב"כ התביעה בדבריה בבואה לטעון לעונש.

5.         לעניין הפיצוי למתלוננת, אותו מבקשת התביעה, יש להעיר כדלקמן: -

            בהתאם לסעיף 77 לחוק העונשין, רשאי בית המשפט לחייב אדם שהורשע לשלם  לניזוק על ידי העבירה סכום עד לתקרה שנקבעה שם, כפיצוי לנזק או לסבל שנגרם לו. אולם פיצוי שכזה אינו יכול לעלות על נזקו של הניזוק, במידה ובית משפט אזרחי דן בנזק זה וקובע את שיעורו. הפיצוי בהליך העונשי אינו יכול להיות "תוספת" לפיצוי האזרחי או תחליף לכל פריט נזק שלא נתבע או לא הוכח בהליך האזרחי. הדין מחייב את הניזוק התובע את נזקיו לכלול בתביעתו את מלוא סעדיו לנזק. המתלוננת אינה זכאית לתבוע כיום את הנאשם על נזק שלא נכלל בתביעתה האזרחית שהסתיימה, אלא אם עניננו בנזק שאירע ונגרם לה לאחר מועד פסק הדין בתביעה האזרחית. אם טוענת כיום התובעת לפיצוי המתלוננת בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה במהלך האירועים, טענה זו לא תוכל להשמע כשהמתלוננת כבר תבעה בגין ראש נזק זה בתביעתה או שבחרה לוותר על סעד שכזה.

6.         ב"כ הנאשם טען לקולת העונש כי מצבו הכלכלי של הנאשם - קשה, הוא נשוי ואב לשני קטינים, מצבו הגופני והרפואי בכי רע, וכי הוא עשה מאמץ רב וקשה על מנת לפצות את המתלוננת על כל נזקיה, ובענין זה נוהל משא ומתן עימה וסוכם על סכום הפיצוי ששולם לה עובר לדיון. לענין התשלום, אין לשכוח כי מדובר בסכום שנפסק לחובתו וממילא עליו החובה לשלמו. הנאשם לא עשה יותר מאשר למלא את חובתו האזרחית לפרוע את חובותיו. הטענה כי הנאשם יכול היה לנצל את הוראות חוק ההוצאה לפועל ולכפות על המתלוננת את השבת החוב בתשלומים זעומים לאורך תקופה ארוכה, אין בה אלא טענה שניתן לזוקפה לחובתו. ב"כ הנאשם טען בתחילה כי הנאשם הצליח לגייס את סכום הכסף בעזרת בני משפחתו, ולאחר מכן טען כי מדובר בהלוואה בשוק האפור בתנאים קשים, ושינוי הגירסה מלמד על חוסר מהימנותה. מכל מקום הנאשם לא הציג כל ראיה או מסמך המלמד על הקושי, כביכול, בגיוס סכום חובו למתלוננת. אין לשכוח כי חוב פסק הדין שולם רק למעלה משנה לאחר מועד פסק הדין וגם בכך יש כדי להצביע על אופיו של הנאשם, והוא שילמו רק עקב מורא וחרב הדין התלויים מעל ראשו.

            גם מצבו הרפואי, לאור התיעוד הרפואי שהוגש, אינו כה חמור כמצטייר מדברי בא כוחו. הנאשם אמנם נכה, אך בשיעור של 35% ולא של 95%, כנטען, אלא אם נפלה טעות בפרוטוקול הדיון. הנאשם עבר אוטם בשריר הלב בשנת 2001, שחייב צינתור. הנאשם אף עבר ניתוח בברכו, בשנת 1999, בגין תאונת דרכים, נפילה מאופנוע. מצבו הרפואי, כאמור לעיל, לא היה בו כדי למנוע ממנו לבצע את המרמה בה הורשע, מחודש מרץ 2004.

7.         העבירה נשוא תיק זה פוגעת קשות בבסיס השוק והמסחר החופשי בכלי רכב. העבירה מכוונת כלפי האזרח הקטן, החסר כלים להתמודד מול סוחרי רכב חסרי מצפון. ענישה שאין בה מסר ברור על החומרה בה רואה בית המשפט מעשים כאלה יש בה כדי לפגוע ברבים. ואלמלא השיב הנאשם את חובו ואלמלא מצבו הרפואי והמשפחתי, היה עונשו חמור שבעתיים.

            לאור כל האמור לעיל, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         שמונה עשרה חודשי מאסר בפועל, מתוכם תשעה לריצוי בפועל ועשרה חודשים על תנאי, דהיינו, הנאשם ישא בעונש זה אם יעבור, תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו זה, כל עבירה של מרמה או זיוף.

ב.         קנס בסך של 5,000 ש"ח או 2 חודשים מאסר תמורתו.

ג.          פיצוי למתלוננת בסך נזקיה המצטברים לאחר מועד פסק הדין בתביעה האזרחית, בסך של 1000 ש"ח.

הודע לנאשם על זכותו לערעור תוך 45 יום.

ניתן והודע היום 2.7.06 בנוכחות הנאשם וב"כ הצדדים.