תשעה חודשי מאסר בגין גניבה מחנויות

הנאשם הוא אדם יליד 1958. על רקע התמכרות לסמים הוא צבר לחובתו מספר רב של הרשעות.

עד הרשעתו ה ^- 13 נהגו בתי המשפט בנאשם גישה מקלה ולא גזרו עליו עונשי מאסר ממשיים.

ביום 19/1/00 נידון הנאשם ל ^- 24 חודשי מאסר בפועל. עונש זה כלל הפעלת מספר עונשי מאסר מותנים.

ביום 7/12/05 נידון הנאשם ל ^- 12 חודשי מאסר בפועל בת"פ 373/04 של בית משפט השלום בקריות. בתיק זה הוטל על הנאשם גם 12 חודשי מאסר על תנאי בגין העבירות בהן הורשע. בין 14 התיקים שצירף הנאשם היו גם תיקי גניבה.

התביעה טוענת כי המאסר המותנה הוא בר הפעלה בתיק שבפניי ומבקשת להפעילו ולגזור על הנאשם עונש מאסר מצטבר.

הסנגור טוען כי העונש המותנה איננו בר הפעלה.

אין מחלוקת בין הצדדים  כי הנאשם ביצע את העבירה נשוא התיק שבפניי בעת דחיית הביצוע של עונש המאסר שנגזר לו ע"י בית המשפט בקריות.

כב' השופט ארגמן ששפט אותו לא ציין בהחלטתו לעניין דחיית הביצוע כי העונש המותנה יחול גם בתקופת הדחייה.

נוכח האמור לעיל, ונוכח פסק דינו החד משמעי של בית המשפט העליון בע"פ 7510/00 אליהו במנוקלר נ' מדינת ישראל פ"ד נ"ו (4) 2581 אני נאלץ לקבוע כי התנאי איננו בר הפעלה.

הנאשם הופנה על ידי לשירות המבחן על מנת לבחון את ניקיונו מסמים. הנאשם לא שיתף פעולה עם שירות המבחן לא מסר דגימות שתן במועדים שנקבעו לו ועל כך ניתנה חוות דעת שלילית ע"י שירות המבחן.

הסנגור המלומד טען כי הנאשם עבר במהלך מאסרו האחרון טיפול גמילה והגיש מסמך המחזק את טענתו.

יצוין כי בת"פ 373/04 טען ב"כ של הנאשם כי הנאשם היום נקי מסמים ואינו מהווה סכנה לציבור. דברים אלה נסתרו תוך זמן קצר כשהנאשם ביצע עבירת גניבה בעת שעונש המאסר שנגזר עליו נדחה במספר ימים ע"י השופט שדן אותו.

הסנגור המלומד ביקש להקל עם מרשו בהתחשב בעקרון אחידות הענישה והעובדה שחלף זמן רב מאז העבירה ומאמציו של הנאשם לשקם את עצמו ולהיגמל משימוש בסמים.

עמדת הסנגור אינה מקובלת עלי. יש לראות בחומרה רבה את מעשיו של הנאשם שלא היסס לבצע עבירת רכוש ימים ספורים לאחר שנידון בגין עבירות דומות. עברו של הנאשם הוא מכביד ביותר והתנהגותו בשירות המבחן מטילים צל כבד לגבי כנות מאמציו להיגמל משימוש בסמים.