תשלום פיצויי פיטורין לעורכת דין בעקבות פיצול שותפות בה הועסקה כשכירה

הנשיא סטיב אדלר:

     בית הדין האזורי בתל-אביב דחה את תביעתה של המערערת (להלן גם: עו"ד מימרן) כנגד המשיבים לתשלום פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. על כך הערעור שלפנינו.

[2] המערערת הועסקה כעורכת דין שכירה על ידי המשיבה 2 (להלן: השותפות) במשרדה שבתל-אביב, החל מיום 8.5.1995. השותפות נרשמה ברשם החברות עוד בשנת 1975 וכחבריה נרשמו המשיב 1 (להלן: עו"ד דורון) ועו"ד ד"ר משה וינברג (להלן: עו"ד וינברג). נכון ליום 5.5.2003 היה רישומה של השותפות בר-תוקף (ראה: טופס "מידע תמציתי", שהופק על ידי רשם החברות במועד זה).

     ביום 4.1.2000 חתמו חברי השותפות על הסכם בדבר "רה-ארגון" של השותפות. על פי המוסכם, השותפות תפוצל לפעילות בשני משרדים: עו"ד וינברג יעמוד בראש המשרד הקיים בתל אביב ועו"ד דורון יעתיק משכנו למשרד חדש ברמת גן. בהתאם להסכם זה, היה חלקו של כל אחד מחברי השותפות כדלקמן: 60% לעו"ד וינברג ו- 40% לעו"ד דורון. [להלן: הסכם הרה-ארגון].

    בתחילת חודש פברואר 2000, עברה עו"ד מימרן לעבוד במשרדו החדש של עו"ד דורון ברמת-גן. זאת, עד לפיטוריה שנכנסו לתוקף ביום 6.2.2002.

     עו"ד דורון שילם למערערת פיצויי פיטורים בעד תקופת עבודתה במשרדו ברמת-גן, רוצה לומר: עבור התקופה שמראשית חודש פברואר 2000 עד לפיטוריה ביום 6.2.2002, בסך 21,809 ש"ח.

[3] המחלוקת בין הצדדים סבה על חיובם של המשיבים לשלם למערערת פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה אצל השותפות, מיום 8.5.1995 עד ליום 31.1.2000, בסך 51,185 ש"ח (להלן: תקופת העבודה הראשונה). לטענת המערערת, היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים בגין תקופה זו, מתוקף הוראת סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים).

[4] בית הדין האזורי דחה את תביעתה של המערערת לאחר שבא לכלל מסקנה לפיה "עם המעבר למשרד החדש עברה התובעת [המערערת - ס.א.] לעבוד אצל מעביד אחר ובמקום עבודה שונה" . בית הדין האזורי קבע עוד, כי המערערת לא הרימה את נטל ההוכחה לעניין הטענה בדבר הבטחה לשמירת זכויותיה במשרד הישן לאחר המעבר למשרדו של עו"ד דורון.

הכרעה

[5] שמענו את טיעוני באי כוח הצדדים ובאנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, מטעמים אלה:

[א]  חוק פיצויי פיטורים קובע בסעיף 1 כדלקמן:

"1. (א) מי שעבד שנה אחת ברציפות ... אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים...

(ב) עובד שעבר ממקום עבודה למקום עבודה אצל אותו מעביד ונתחלפו המעבידים במקום העבודה הנוכחי, זכאי לקבל פיצויי פיטורים מהמעביד הקודם בעד תקופת עבודתו אצלו או במקום העבודה הקודם כאילו פוטר העובד ביום חילופי המעבידים כאמור; קיבל המעביד החדש כאמור על עצמו, על פי התחייבות בכתב כלפי העובד, את האחריות לפיצויי הפיטורים שהיה העובד זכאי לקבלם מהמעביד הקודם כאמור, יהיה המעביד הקודם פטור מתשלום הפיצויים ויראו לעניין חוק זה את תקופה עבודתו של העובד אצל המעביד הקודם או במקום העבודה הקודם כאילו עבד במקום העבודה הנוכחי ".

עיקר טיעונם של המשיבים בפני בית הדין האזורי ובפנינו עניינו בכך, שבמסגרת הסכם הרה-ארגון פוצלה השותפות לשתי יחידות כלכליות-עסקיות נפרדות ומעת שחדלה השותפות להתקיים, עברה המערערת לעבוד במקום עבודה חדש ואצל מעביד חדש, הוא עו"ד דורון.

     בין כך ובין כך, בין אם נצעד בדרך הילוכם של המשיבים ובין אם לאו, תוצאת הדברים תהא כי המערערת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים בעד תקופת עבודתה הראשונה אצל השותפות. במה דברים אמורים? 

[ב] אם כטענת המשיבים "פוצלה" השותפות וחבריה עברו לעבוד כל אחד במשרדו, הרי שיש לראות בכך מעין "סגירת עסק" באופן שלא הותיר בידי המערערת אפשרות להמשיך ולעבוד במסגרת המשפטית הקיימת (ה"שותפות"). במצב דברים זה, נאלצה המערערת למצוא עבודה חדשה והחלה עיסוקה אצל עו"ד דורון.

בנסיבות אלה, יש לראות במעבר של המערערת למשרדו של עו"ד דורון כפיטורים המזכים את המערערת בפיצויי פיטורים מכוח סעיף 1(א) ל חוק פיצויי פיטורים.

[ג] תוצאה דומה תתקבל גם אם נתבונן על מסכת האירועים מההיבט של המשך קיום השותפות.

לטעמנו, יש די תימוכין בחומר הראיות לכך שהשותפות המשיכה להתקיים כאישיות משפטית שרוח חיים בקרבה לפחות עד לשנת 2003, ולמעשה במשך כל תקופת העסקתה של המערערת, בתל-אביב וברמת-גן. על-כך מעידים הרישום אצל רשם החברות מחודש מאי 2003 והעובדה שהסכם הרה-ארגון לא עסק ב"פירוק" השותפות או ב"חיסולה", אלא בהפעלתה במתכונת שונה.