תשובה נ' חסידוף ואח'

פסק דין

1. פסק-דין זה ניתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 וזאת מכוח הסכמת הצדדים כמפורט בפרוטוקול מיום 18.3.14.

2.ראשית אציין כי דין התביעה כנגד הנתבע 1 להידחות וזאת לאור צו הכינוס שהמציא.

סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם- 1980 מורה כדלקמן: "משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר תביעה ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע".צו הכינוס כנגד הנתבע 1 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת במסגרת תיק פש"ר 54461-03-12 ביום 29.7.12. תביעה זו הוגשה על ידי התובע ביום 27.2.13 דהיינו לאחר מתן הצו הנ"ל ולכן הייתה מניעה להגשת התביעה דנא כנגד הנתבע 1. בע"א 15/1/99 לוי נ' חיג'אזי נה (4) 730 נקבע כי בשלב שלאחר מתן צו הכינוס: "בית המשפט של פשיטת הרגל הוא בעל סמכות ההחלטה בעניין מתן היתר לדיון בתביעה בהליך רגיל- בין שמדובר בהמשך דיון בתביעה קיימת ובין שמדובר בהגשת תביעה חדשה. בידי בית משפט זה הכלים ומכלול הנתונים הרלוונטים שיש לשוקלם ולהעריכם לצורך מתן החלטה אם להתיר, בבחינת יוצא מן הכלל, בירור תובענה בבית המשפט על פי הסדר הרגיל".

עוד עולה מן החומר שבתיק כי ביום 24.6.13 הוכרז הנתבע פושט רגל וביום 13.1.14 אף ניתן לו הפטר מכל חוב בר תביעה בפשיטת רגל. מעיון בכתב התביעה עולה כי החוב לו טוען התובע כנגד הנתבעים הוא בגין התקופה שבה שכרו הנתבעים את המושכר על פי חוזה השכירות, קרי בין 1.2.11 ועד 1.1.12. הנה כי כן, החוב הכספי הנטען נוצר לפני מתן צו כינוס נכסים כנגד הנתבע,ולפיכך הינו בגדר חוב בר תביעה והתובע לא היה רשאי לפתוח בהליכים כנגד הנתבע בגין אותו חוב נטען.

לאור האמור, דין התביעה נגד נתבע 1 להידחות.

3. התביעה כנגד הנתבעת 2-כבר בראשית הדברים אדגיש, כי בעובדה שהצדדים הסכימו והסמיכו את בית המשפט להכריע על דרך הפשרה, יש להצביע על כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת, אשר יהיו בה קביעות וממצאים חד משמעיים ביחס למי מהצדדים.

עוד אוסיף כי כפי שהובהר והוסכם על ידי הצדדים, פס"ד זה אשר ניתן על דרך הפשרה אינו מנומק. בעניין זה אזכיר את ההלכה כי מוטב שפס"ד על דרך הפשרה לא ינומק בשל מורכבות השיקולים העומדים בבסיסו ואשר אינם ניתנים למדידה ומשקל (ראה רע"א 3876/01 פלסט בע"מ נ. שיטרית, שם סקר בית המשפט את הבסיס להלכה זו).

3. על יסוד המסמכים שבתיק, לאחר שמיעת הצדדים ,שקילת טענותיהם וכן התייחסות לעדויות ולראיות שיכלו להציג להוכחת חלק מטענותיהם ואולם לא עשו כן, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 2,200 ₪. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 600 ₪.

סכומים אלו ישולמו לתובע תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ח אדר ב תשע"ד, 20 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: