תשובה נ' בר ואח'

פסק דין

1. התובע, מר יוסף תשובה, חשבונאי ויועץ מס במקצועו, הקדיש שנים רבות למאבק למען הכרה ביוצאי לוב כזכאים על פי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז - 1957 (להלן: חוק נכי רדיפות הנאצים). התובע עצמו נמנה אף הוא עם נפגעי רדיפות הנאצים, יוצאי לוב.

התובע טוען כי כתוצאה ממאבקו הממושך ניתנו מספר החלטות שיפוטיות, ובהן החלטת ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, משנת 2007, ב-ע"א 3109/05 ואח'; והחלטתה של ועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, משנת 2010, ב- ו"ע 255/08 (צורפו לכתבי הטענות של התובע); שמכוחן התאפשר לנפגעי הנאצים יוצאי לוב להגיש מחדש ערעורים על החלטות בעניינם, לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, גם לאחר שחלף המועד להגשת הערעור.

התובע נותן שירות לנפגעי רדיפות הנאצים, של ייעוץ וטיפול בתביעות כלפי משרד האוצר וכלפי גורמים אחרים בעניין זכויותיהם. בעניינים שמחייבים טיפול על ידי עורך-דין, לרבות ייצוג בהליכים משפטיים דרושים, מתקיים שיתוף פעולה בין התובע לבין עו"ד ד"ר עציון.

2.הנתבע 1, מר שלום בר, יוצא לוב, שכר את שירותיו של התובע ביום 26.2.06, ונחתם ביניהם הסכם בדבר השירותים שיתן לו התובע, ובדבר שכ"ט התובע (להלן: ההסכם).

בד בבד עם ההסכם חתם הנתבע 1 גם על יפוי כוח לתובע לטפל בעניינו, וכן על שטר חוב להבטחת התשלום של שכ"ט התובע (ההסכם, יפוי הכוח ושטר החוב - נספח 4 לכתב התביעה המתוקן).

הנתבע 1 שכר את שירותי התובע, לאחר שבשנת 2003 נדחתה תביעה שהגיש, להכרה בזכויותיו על פי חוק נכי רדיפות הנאצים, והמועד להגשת ערעור עליה כבר חלף.

התובע טיפל בעניינו של הנתבע 1 במשך מספר שנים, לרבות באמצעות הפנייתו לייצוג משפטי על ידי עו"ד ד"ר עצמון, כפי שנדרש, ולאחר שהוחלו בעניינו של הנתבע 1 ההחלטות השיפוטיות, שהתובע עמל במשך שנים על מנת להשיגן, כאמור בסעיף 1 לעיל.

מאמציו של התובע הוכתרו לבסוף בהצלחה, בשנת 2011, בכך שהוכרה זכאותו של הנתבע 1, והוא החל לקבל את התגמולים שהגיעו לו ואף קיבל סכום ניכר באופן רטרואקטיבי.

לכתבי הטענות של התובע (כתב התשובה וכתב התביעה המתוקן) צורפו מסמכים רבים שמאמתים את כל שלבי הטיפול שביצע עבור הנתבע 1, עד קבלת התגמולים כאמור, לאחר שנקבעו אחוזי הנכות של הנתבע 1.

אין מחלוקת כי הנתבע 1 לא שילם לתובע מאומה משכר טרחתו, על פי ההסכם, ושכר-טרחה זה הוא מושא התביעה דנן. שכר הטרחה שנתבע הוא בסך 11,273 ₪.

3. הנתבע 2, מר יגאל בר, הוא בנו של הנתבע 1. התובע טוען כי הנתבע 2 ערב להתחייבותו של אביו על פי ההסכם וחתם כערב על שטר החוב וכך אף בעמוד השני של ההסכם.

הנתבע 1 טוען כי אין מגיע לתובע שכר הטרחה שתבע, והנתבע 2 טוען כי לא חתם כערב להסכם, ועל כן אין לתובע עילת תביעה כנגדו.

4.הנתבע 1 אינו מכחיש את ההסכם ואת חתימתו על שטר החוב. הוא אינו מכחיש אף כי מגיע לתובע שכר טרחה, אם כי לא בסכום שתבע; וזאת כיוון שיש לנכות מסכום זה תשלומים שהנתבע 1 שילם בעבר, וכיוון שלטענת הנתבע 1, חורג שכר הטרחה שנדרש מהמגבלות על פי צו נכי רדיפות הנאצים (הגבלת שכר טרחה), התשכ"א - 1961 (להלן: הצו).

5.לישיבה הראשונה בתביעה, ביום 24.10.13, התייצבו שני הנתבעים.

בדיון זה אישר התובע את התשלומים, אשר הנתבע 1 טען ששילם, אך הסביר כי שני תשלומים בסך 600 ₪ כל אחד, שהועברו אל עו"ד ד"ר עציון, היו עבור שירותיו המשפטיים הנפרדים של עו"ד עציון, ואינם חלק משכר טרחתו של התובע. התובע הסכים להפחית מסכום שכר הטרחה שנתבע סך 490 ₪, שהנתבע 1 שילם לו עבור פתיחת התיק.

לכתב התביעה המקורי, כפי שעמד אז, לא צורפו ההסכם ושטר החוב ואף לא המסמכים הרבים שמתעדים את טיפולו של התובע בעניינו של הנתבע, אשר חלק מהם הציג התובע במהלך הדיון.

לפיכך הוריתי לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן ולצרף אליו את כל המסמכים האמורים.

התובע פעל כנדרש, אך בכתב ההגנה המתוקן חזרו הנתבעים על הטענות שבכתב ההגנה המקורי ולא הגיבו על הטיעון המפורט שבכתב התביעה המתוקן, אשר אומת באמצעות המסמכים הרבים שצורפו אליו (הנתבעים טענו כי לא קיבלו מסמכים אלה, ועל כן שיגר אותם התובע אליהם בדואר רשום, כאמור בתגובה שהמציא לביהמ"ש ביום 4.2.14, שאליה צורף מסמך הדואר הרשום).

לישיבה השנייה בתביעה, ביום 8.5.14, התייצב רק הנתבע 2. הוא מסר כי אביו נכנס לפני כשבועיים לדיור מוגן, כשהוא במצב גופני סיעודי, ועל כן לא התייצב לדיון. "מבחינה גופנית הוא במצב סיעודי, אך ראשו צלול" (בעמ' 8 לפר').