תשובה לעמדה משלימה של היועץ המשפטי לממשלה בבג''ץ 8533-13 לעניין עריכת ברית מילה

בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מוגשת תשובת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני לעמדה המשלימה מטעם היועץ המשפטי לממשלה:

1.      עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא שהשאלה בדבר עריכת ברית מילה בקטין אינה מסוג הסוגיות הניתנות לכריכה, שכן אין לומר כי סוגיה זו "דרושה לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים זה מזה".

2.      משמורת הילד כרוכה מעצם טיבה וטבעה בגירושין. לא כן ענייני מזונות הילד וחינוכו. מחלוקת בענייני מזונות וחינוך עלולה להתגלע גם ללא קשר לגירושין - לפניהם ואחריהם - ואין חולק כי אפשר לכורכם בתביעת גירושין בבית הדין הרבני. הגירושין מסמנים את השבר הקשה ביותר בין בני הזוג ומנקזים אליהם את כל יתר המחלוקות שהתפרצו ערב הגירושין. שאלת עריכת ברית המילה ושאלת מתן טיפול רפואי כזה או אחר עשויה להיות חיונית להכרעה - כדי לאפשר את פירוק התא המשפחתי - באופן דומה לשאלת החינוך של הקטינים. שאלת החינוך אינה מצויה במעגל קרוב יותר לפירוק התא המשפחתי משאלת עריכת הברית או מתן טיפול רפואי, אלא היא רווחת יותר. בשאלת החינוך, וכך בענייני אפוטרופסות נוספים, אפשר להכריע בין אם בני הזוג נשואים ובין אם הם גרושים, אלא שאם הם נשואים - ההכרעה בערכאת בית הדין העוסק בגירושין תביא לחיסול יעיל של המחלוקת.

3.      אין מקום להבחנה בין מחלוקת הורית בענייני דת ומצפון שיש להם השלכה על ענייני אפוטרופסות ובכלל זה מחלוקת לעניין עריכת ברית מילה ובין מחלוקת הורית אחרת בענייני אפוטרופסות. הראיה: אין לך עניין של דת ומצפון חשוב יותר מאשר חינוך דתי. חינוך דתי או חילוני הוא אחד העניינים שעשויים להיות במחלוקת בין הורים, ובתי הדין הרבניים עוסקים בהם בדרך שגרה. חינוך דתי עשוי להיות מוטבע בDNA של נפש הילד, ו"חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כב ו). לבית המשפט האזרחי, ויהיה שופטו אשר יהיה - דתי, חילוני או מי שאינו יהודי - אין יכולת שיפוטית טובה יותר להכריע בענייני טובת הילד כשהם נוגעים לדת ומצפון מאלו של בית הדין הדתי. זה כזה נתונים לביקורתו של בית המשפט העליון; הכול צריכים לשים את טובת הילד נר לרגליהם.

4.      טיבם של סכסוכים בין בני זוג שמשפיעים הם על יחסי הוריםילדים, ולהיפך. קיים הידוד בין המריבות. אין אנו חיים בעולם מזוכך שאפשר לבודד בו עימות אחד בין בני זוג מן היתר. תפקידה של הערכאה המשפטית הוא לתת את הדעת על הסכסוך כולו ובה בעת לבחון בנפרד, באמות המידה הנכונות של הדין, גופה של כל סוגיה ייחודית. ההכרעה בענייני טובת הילד אינה טפלה לגירושין, אף שהיא נכרכה בה. כשם שבית המשפט לענייני משפחה בישראל חייב לתת דעתו על שאלת גירושין של בני זוג בני דתות שונות בעת התרת נישואין ובד בבד לשקוד על כל ענייני האפוטרופסות של הילד שנכרכו בהתרת הנישואין - ושאלת עריכת ברית מילה עשויה לבוא לפתחו של בית המשפט בהקשר זה - כך גם בית הדין הרבני בעת ששאלות אלו עולות לפניו כשהן כרוכות בגירושין. טובת הילד היא אבן הראשה בבית הדין הדתי ובבית המשפט. היא ראשית והיא תכלית! לשתי הערכאות יש מסוגלות שיפוטית נאותה כדי להכריע בכל עניין מורכב שיבוא לפניהן בענייני אפוטרופסות - וזו היא מצוותו של המחוקק האזרחי בסעיף 79 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

5.      בדבריי בדיון לפני בית המשפט הנכבד ציינתי את מושכל היסוד לפיו פרשנות משפטית מבוססת בראש ובראשונה על הטקסט המשפטי. לא זו בלבד שהטקסט של סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים סובל את הפרשנות שאני מציע, אלא שהיא משתלבת עמו יפה. היא תואמת את הפסיקה שבאה לידי ביטוי בתקדימים שהצגתי. כדברי השופט זוסמן: "הרעיון העולה מסעיף 3 לחוק הנ"ל הוא, שאם הוגשה תביעת גירושין לא יהיה צורך להפריד בעתיד בין תביעה זו, ובין עניינים המתעוררים אגב הגירושין" (ע"א 191/57 פנחס נ' פנחס, פ"ד יא 1349, 1351).

6.      אכן, ברובד השני מבוססת פרשנות משפטית על שיקולי מדיניות, וכאן ספקטרום השיקולים רחב, ובמידה מסוימת הוא נתון להשקפת עולמו של השופט. ברם דווקא בעידן של קיטוב חברתי קיימת חשיבות שבית המשפט יאמץ גישה משלבת ודינאמית הרואה את בית הדין הרבני באמת ובתמים חלק בלתי נפרד של הרשות השופטת. "ממערכת השיפוט האזרחי ניתן לדרוש, שהיא תקיים בלב שלם את הפשרה לפיה אנו חיים, ולא תנסה, על ידי פירושים מצמצמים, שלעתים קרובות הם גם דחוקים מבחינה משפטית, להצר את סמכותם ואת חופש פעולתם של בתי הדין הרבניים" (השופט יצחק כהן "שיפוט רבני ושיפוט חילוני" דיני ישראל 7, עמ' ר"ה).

7.      אין לחשוש מפני קביעה פשוטה וטבעית שכריכה מפורשת של כל עניין של אפוטרופסות - וכזה הוא עריכת ברית המילה לקטין - בתביעת הגירושין, בית הדין הוא שיפסוק בו. במיוחד כך כשבית הדין כבר עוסק במשמורת הילד ובהסדרי הראייה. כיצד תצא המשפחה נשכרת מפיצול הדיון בין שתי ערכאות? שמא תחשוש שבית הדין יטעה ולא יבחן נכונה את טובת הילד, הרי שערי בג"ץ פתוחים לכל דכפין, והעתירה דנא תוכיח! האפשרות התאורטית הרחוקה שבית הדין יפסוק לפי הדין הדתי למרות שהוא מתנגש בטובת הילד איננה כלי פרשני נכון ומתאים. הפרשנות צריכה להיות מודרכת לפי המקרים השכיחים: "דיבר הכתוב בהווה" (משנה מסכת בבא קמא פרק ה ז).גם לפני בית המשפט האזרחי - הן שופט דתי הן שופט שעמדותיו הן חילוניות ואולי אף אנטידתיות - עלולה לעלות דילמה שעשויה להיות מושפעת מהעמדה האישית של השופט בסוגיה זו, בניגוד לטובת הילד הספציפי, ואין בכך כדי לגזור את גבולות הפרשנות של דבר חקיקה או כדי למנוע מראש את ישיבתו בדין.

8.      מאידך גיסא, יש לשקול את השלכות הרוחב שעלולות לבוא מקבלת העתירה. בתי הדין עוסקים במגוון רחב מאוד של ענייני האפוטרופסות תוך כדי הדיון בענייני המשמורת. בדרך כלל זו כריכה חדצדדית. מדובר בתיקים רבים בכל שנה, ובית הדין מכריע בהם לפי עקרון טובת הילד. כך למשל בשנת 2013 נפתחו בבתי הדין 2,553 תיקי החזקת ילדים (סיכום שנת 2013, אתר בתי הדין הרבניים http://www.rbc.gov.il/Publications/CEONotices/Documents/
2013.pdf). מספרים קרובים נרשמו בשנים קודמות. בכלל אלו מצויים תיקים לא מעטים המשלבים בתוכם מחלוקות בין הורים בענייני אפוטרופסות שונים, ולהלן נדגים כמה וכמה תיקים שכאלו.

9.      פעמים רבות יש לפיצול ההתדיינות השלכות על היכולת לסיים את מכלול הסכסוכים. בן זוג עלול לגרום להארכת ההתדיינות בסכסוך גירושין מסיבות שאינם קשורות בהכרח לעניינים הנלווים אלא כמנוף לחץ וכקלף מיקוח. פעמים שהגירושין מתעכבים רק בגלל שטרם הסתיים הדיון בערכאה המקבילה (ראו למשל בג"ץ 9761/01 ויויאן ממלוק נ' יעקב יצחק ממלוק (28.10.2003)). לעומת זאת, הריכוז של הסכסוכים בערכאה אחת מאפשר מתן יחס הולם יותר להקשר המלא. את "הוראת סעיף 3 יש לפרש לפי מטרתו, היינו שבני הזוג יסדירו את ענייניהם הקשורים בגירושין באופן יעיל וללא "משיכת" הליכי הגירושין ללא תכלה וללא סוף." (בג"ץ 426/87 אפרים איזמן נ' בית הדין הרבני האזורי בתלאביב , מב (1) 105 (13.01.1988)). כמובן, הערכאה השופטת, ובכללה בית הדין הרבני, עשויה לתת עדיפות משיקולים עניינים לקידום פתרון חלק מן הסכסוך בלבד כשהדבר ראוי לפי שיקול דעתה (ראו למשל בג"ץ 4988/09 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי תל אביב, (פורסם בנבו, 30.11.2009) פסקה 6).

10.   עד כה סברתי כי דיון של בית הדין הרבני בסכסוך בקשר לעריכת ברית מילה עולה לראשונה בפרשה זו. אבל בהמשך לשאלות השופטים בדיון ביקשתי מאגף מערכות מידע בהנהלת בתי הדין הרבניים לאתר החלטות שעוסקות בברית מילה. בבדיקה נמצא כי מופע המילים "ברית מילה" קיים בכ1300 רשומות במערכת המחשב של בתי הדין הרבניים. לא היה סיפק בידי לבחון חלק משמעותי מהן. עם זאת, אני מביא מתוכן ב נספח א' המצ"ב מלל המצוי בהחלטות של בתי דין אזוריים שונים בשישה תיקים שונים. אמנם המחלוקות שם אינן נטועות בהתנגדות עקרונית לעריכת ברית מילה, אך מן התוכן אפשר להיווכח בעליל כי מדובר בבקשות עלריב הנוגעות לעריכת ברית מילה. בחמישה תיקים מדובר בשאלת שיתוף הבעלהאב בעריכת הברית (ובשניים מתוכם גם בשאלה מי יהיה המוהל), ובתיק השישי נדרשה חוות דעת רפואית לעניין הברית. בנוסף לאלו ראו החלטות בית הדין הרבני בטבריה בתיק 956299/1 לעניין עריכת ברית מילה וקריאת שם לתינוק ( נספחים ב' וג').

11.   כדי להדגים - באופן חלקי בלבד - את הגוון העניינים העשויים להיות נלווים לדיון בבית הדין בענייני משמורת הילדים ראיתי לצרף לכאן כמה החלטות של בתי הדין הרבניים:

א.   החלטת בית הדין הרבני ברחובות בתיק 171639/10 לעניין מתן טיפול פסיכולוגי לקטין ( נספח ד').

ב.    החלטת בית הדין הרבני בתל אביב בתיק 308659/7 לעניין הפנייה לטיפול רגשי בהכוונה פסיכולוגית, הפניה לדיאטנית ומתן תרופת ריטלין לילד ( נספח ה').

ג.     החלטת בית הדין הרבני באשדוד בתיק 861787/23 לעניין מתן אישור לאב לקחת את הבת להערכה פסיכיאטרית ( נספח ו').

ד.    החלטת בית הדין הרבני בטבריה בתיק 937624/1 לעניין העתקת מקום מגורים ומתן חיסונים לילדים למרות התנגדות האב ( נספח ז').