תשובה ואח' נ' עירית נתניה ואח'

פסק דין

1. לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר שלפניי, החלטתי לדחות את העתירה.

2.מן הראוי לפרט את גלגוליה הבלתי שגרתיים של עתירה זו. העותר 1 הוא מנהלה של העותרת 2, חברה בע"מ המפעילה מוסך באזור תעשייה בעיר נתניה. בסמוך למוסך זה מפעילה המשיבה 2, חברה בע"מ, תחנת מעבר לפסולת. במכתב מיום 29.9.12 פנו העותרים לעיריית נתניה (המשיבה 1) בבקשה לקבל חוות דעת לגבי תוצאות בדיקה של איכות האוויר באזור אתר הפסולת. בקשה זו התבקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק חופש המידע", או "החוק"). הבקשה נדחתה ביום 29.10.12, וזאת מן הסיבה שמדובר בבדיקה שנעשתה ביום 6.9.12, ובדיקה זו מהווה חומר חקירה כמשמעותו בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. באותה תשובה נאמר כי העירייה מנועה מלמסור את החומר לפי סעיף 9 לחוק חופש המידע, ואולם הוראת החוק שעניינה אי מסירת מידע שנאסף לצרכי חקירה היא סעיף 14 לחוק זה. הדבר הובהר בתגובת המשיבות לעתירה.

3.העתירה המנהלית הראשונה בעניין זה (עת"מ 55707-01-13) הוגשה ביום 29.1.13, ובה נטען כי חומר החקירה "כבר שימש ו/או היה צריך לשמש להגשת כתב אישום אם בכלל ולא ניתן למנוע מסירתו למי שנפגע מממצאי אותו חומר חקירה". לפיכך התבקש בית המשפט להורות על מסירת המידע מכוח חוק חופש המידע.

4. בתגובה המקדמית מטעם העירייה נטענה טענת שיהוי, שנסמכה על כך שהעתירה הוגשה רק בחלוף שלושה חודשים ממועד התשובה, ובלא שהתבקשה הארכת מועד. לגופו של עניין טענה המשיבה 1 כי המידע המבוקש הוא אכן חומר חקירה, שהועבר למחלקת התביעות לצורך שקילת הגשת כתב אישום בעבירה על חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968. באותו שלב טרם התקבלה החלטה סופית בעניין הגשת כתב האישום. המשיבה הוסיפה וציינה כי ככל שמדובר באפשרות של מסירת מידע מתיק חקירה לצד ג' יש מקום לשיקול דעת ולעריכת מאזן אינטרסים, והפנתה בעניין זה לדברי השופט עדיאל בבג"צ 10271/02 פריד נ' משטרת ישראל מחוז ירושלים (30.7.2006).

5. ב"כ המשיבה 2 גרס בתגובתו כי מכיוון שהמידע שהתבקש על ידי העותרים הוא חומר חקירה שהוחרג במפורש מתחולתו של חוק חופש המידע (בסעיף 14 לחוק), הרי שאין לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות מהותית לדון בעתירה, וזאת משום שהחלטת העירייה בעניין זה איננה החלטה שניתנה "לפי" חוק חופש המידע. כמו כן טען ב"כ המשיבה 2 כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר.

ב"כ שתי המשיבות הוסיפו וטענו טענה שעניינה אי ניקיון כפיים של העותרים, וזאת משום טעמים שלא יפורטו כאן.

6. ביום 8.5.13 נערך דיון בעתירה, ובו העלו הצדדים בהרחבה את טיעוניהם. ואולם, המעיין בפרוטוקול הדיון ייווכח לדעת כי ב"כ העותרים שינה טעמו, וטענתו המרכזית הייתה כי הוא זכאי לקבל את תוצאות הבדיקה מכוח סעיף 6א לחוק חופש המידע, שעניינו חובתה של רשות ציבורית להעמיד לעיון הציבור מידע על איכות הסביבה שיש ברשותה. ב"כ המשיבה 1 טענה כי חובת העמדת מידע לציבור מכוח סעיף 6א לחוק חלה רק מזמן שהותקנו התקנות (מכוח סעיף 6א(ג) לחוק), תקנות שאינן חלות למפרע. מכל מקום, מדובר במקרה זה בחומר חקירה שאין למוסרו לעותרים בבקשה מכוח חוק חופש המידע, לנוכח הוראתו המפורשת של החוק עצמו בדבר אי תחולת הוראותיו ככל שמדובר במידע "שנאסף או שנוצר לצורכי חקירה" על ידי "כל גוף או רשות שיש להם סמכות חקירה על פי דין" (סעיף 14(א)(8) לחוק).

באשר לסמכות העניינית סברה ב"כ המשיבה 1, כי במקרה זה הסמכות נתונה (או נתונה גם כן) לבית המשפט לעניינים מינהליים.

ב"כ המשיבה 2 טען כי עתירה זו היא חלק ממסע רדיפה שהעותרים (בלבד) מנהלים לאורך שנים כנגד המשיבה 2, כדי להתישה ולגרום לה לעבור למקום אחר. הם חזרו על טענתם כי הוראות חוק חופש המידע בדבר מסירת מידע אינן חלות על מסירת חומר חקירה (מכוח סעיף 14(א)(8) לחוק), ועל כן בית המשפט לעניינים מינהליים נעדר סמכות לדון בעתירה זו.

בדיון נוכח מר מיכאל בראל, הממונה על איכות הסביבה בעיריית נתניה, שהסביר כי מדידת הניטור הרלוונטית נעשתה בשנת 2009, וכי בשנים 2011-2010 לא חזרו על הבדיקה ("המדידות הן שווי ערך כספי וברגע שלא מיצינו את הבדיקות מ-2009 מבחינת הליך משפטי, מה הגבול שהציבור צריך לשלם עבור פנייה ממקור אחד בלבד כל הזמן כדי לעשות את המדידות?")

7. בהחלטתי שלאחר הדיון הטעמתי כי בדיון עלו סוגיות שונות לחלוטין מהנטען בעתירה, ועל-כן נקבע:

"לפיכך סבורני כי ככל שב"כ העותרים מעוניין בהמשך ההליך, עליו להגיש עתירה מתוקנת ומפורטת שבה תהיה התייחסות עניינית לנושאים העובדתיים והמשפטיים שעלו בדיון המוקדם, וכן לתשובות שניתנו על ידי המשיבים בדיון זה. בעתירה המתוקנת ובתגובות תינתן התייחסות גם לשאלת הסמכות העניינית.

עתירה מתוקנת תוגש עד יום 2.6.13.

התייחסות המשיבים תינתן עד יום 16.6.13.

דיון נוסף ייערך ביום 3.7.13 בשעה 13:00".

8.אעיר כבר עתה כי ציפיתי שלנוכח העובדה שלא היה חולק כי מדובר במקרה זה במידע שנאסף על ידי גוף מוסמך לצורכי חקירה, הרי שבנוסף לנושא הסמכות העניינית, תתייחס העתירה המתוקנת - ככל שהיא מבקשת להיסמך על סעיף 6א לחוק - לשאלות שונות, ובכללן:

א. יחסי הגומלין בין סעיף 14 לסעיף 6א לחוק חופש המידע.

ב. האם במקרה זה מדובר בכלל במידע על איכות הסביבה מכוח סעיף 6א לחוק חופש

המידע?