תשובה ואח' נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

שמענו את עדותם של שני האחים – העוררים ואנו מקבלים את גרסתם ובמיוחד את גרסתו של מר

תשובה אורי אשר הינו בוגר מאחיו בכשלוש שנים ועל כן זכר חלק מהעובדות הטראומטיות בצורה

משכנעת למדי.

עורר זה סיפר כי אביו אשר על פי סיפורי הוריו הוכה קשות בחנותו ע"י גרמנים,ה גיע הביתה חבול

ופצוע בצורה קשה ונפטר מפצעיו בחלוף כ-3 ימים.

גם העורר השני אשר היה באותו זמן כבן שלוש זוכר במעומעם את אביו שוכב על ערש דווי.

הוא ציין כי מדובר בזיכרון רחוק והוסיף כי בזמנו לא הבין את המשמעות.

דברי 2 האחים מקובלים עלינו ואנו משוכנעים כי סיפרו את גירסתם כמיטב יכולתם וזאת בהתחשב

בגילם הרך בתקופה הטראומטית עבורם שבה מדובר.

ב"כ המשיבה הסכים כי אילו קיבלה המשיבה את הגירסה העובדתית של העוררים היה מקום

להחיל עליהם את סעיף 28 לחוק הגרמני.

אין ספק כי גירסתם אמינה עלינו ומאחר ואין מחלוקת משפטית אנו סבורים כי יש להכיר בהם

כנרדפים מכוח סעיף זה.

כמו כן שוכנענו כי אחת העילת לבריחת המשפחה מטריפולי היתה פחד מפני הגרמנים לאחר

הטראומה הקשה כל כך שעברו ועל כן, קיימת בעניינם זכאות גם בשל הלכת הפחד.

אנו מקבלים את הערר של שני העוררים.

הודעה זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 30 יום בשאלה המשפטית.

ניתנה והודעה היום ב' תמוז תש"ע, 14/06/2010 במעמד הנוכחים.

רחל גרינברג, שופטת