תקפות הסכם ממון שנחתם ולא אושר

לפנינו שאלה מקדמית בדבר תקפות הסכם הממון שנחתם בין הצדדים.

הצדדים נשאו בשנת 2008 והתגרשו ביום 1.1.2013 לפני הנישואין חתמו על "הסכם ממון" שנערך על ידי חברו של הבעל עו"ד [ע' ג'], ואשר נאמר בו כי הצדדים יישארו כל אחד בזכויותיו שהיו בבעלותו טרם הנישואין, ובדגש על דירה שהייתה בבעלות הבעל.

כמו כן, נקבעו הסדרים לגבי פירות הנכסים וחילופיהם, הסדרים על מתנות או ירושות שיתקבלו על ידי הצדדים, והסדרים לגבי קרנות קופות גמל וכספי פיצויים אם יתקבלו. קיימת גם החרגה משיתוף הכנסות עתידיות שיתקבלו מחברת "[ר' ק']".

במהלך הנישואין מכר הבעל את דירתו ורכש באותו יום בסכום דומה דירה אחרת. דירה זו נרשמה על שמו, ובסמוך לקנייתה חתמה האשה על תצהיר כי אין לה חלק בדירה הנרכשת.

כאמור, נישואי הצדדים לא עלו יפה, וכעת לפנינו תביעות רכוש מטעם הצדדים. האשה מבקשת לקבל מחצית דירתו של הבעל מכוח טענה לשיתוף ספציפי, ומנגד טוען הבעל כי לאשה אין כל זכות בדירה האמורה, ובהתבסס על הסכם הממון שנחתם בעבר בין הצדדים. בנוסף לצדדים טענות שונות לגבי חלוקת רכוש.

נקדים ונאמר, כי הכרעה זו שלפנינו עניינה תקפות הסכם הממון בלבד, שכן לגבי הטענה לשיתוף ספציפי טרם ניתן לצדדים להביע את טענותיהם בצורה מסודרת (למרות שהדברים נטענו בפועל במהלך הדיונים וכתבי בית דין שהוגשו על ידי הצדדים).

לגופם של דברים, עלינו לבחון האם הסכם ממון זה הוא בבחינת הסכם ממון כמשמעותו בסעיף 2 לחוק יחסי ממון, ובמקרה זה חייב ההסכם באישור בית הדין, וכפי שנאמר שם:

"(א) הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לעניני משפחה... וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור."

או שמא מדובר בהחרגת נכסים, אשר על פי סעיף 5 לחוק יחסי ממון אינה צריכה את האישור האמור, וכפי שנאמר שם:

" (א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן הזוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט־

...

(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם."

שתי גישות ישנן בפסיקה לגבי ההבדל שבין הסכם ממון לבין הסכם הבא להחריג נכסים מכלל האיזון. הגישה הרווחת מתייחסת למטרת ההסכם, האם מדובר בהסכם אשר בא להסדיר את הסוגיה הרכושית לעת גירושין או מיתה, או שמא מדובר בעסקה כלכלית בין הצדדים, אשר עומדת בפני עצמה ואינה קשורה לארועים אלו

ראה בע"א 169/83 (שרעבי) שי נ' (שרעבי) שי, פ"ד לט (3) 776, 780 – 782:

"לדעתי לא כלליותו של ההסכם או היותו מתייחס (למשל) לנכס בודד מני רבים, הוא המבחן הקובע, כי אם התייחסותו ליחסי הרכוש בין בני הזוג למקרה של פקיעת הנישואין או של מוות אחד מהם... סיכומה של השקפתי הוא, שהמבחן, אם הסכם פלוני בין בני־זוג הוא "הסכם ממון" אם לאו, טמון במטרתו. אם זו צופה פני איזון משאבים בענייני ממון לעת מוות או גירושין, לפנינו "הסכם ממון", יהיו ממדיו רחבים או צרים. לעומת זאת, אם זו נוגעת ליחסים שוטפים או לעיסקה רגילה בין בני־אדם – לאו דווקא בנושא של דיני משפחה, אלא למשל דיני חוזים או קניין, ללא קשר נראה לעין עם איזון משאבים בעת גירושין או מוות – לפנינו הסכם רגיל, שדינים אלה (לפי הנושא) חלקים עליו."

מנגד, ישנה גם גישה הרואה בהיקף הנכסים הכלולים כמפתח לשאלה האם מדובר בהסכם ממון או בהחרגת נכסים. ראה בע"מ 5142/10 פלונית נ' פלוני (25.7.10).

במקרה שלפנינו נראה ברור, כי מדובר בהסכם ממון, הן אם נתייחס להיקף הנכסים שנכללו בהסכם, הן אם נתייחס למהותו של ההסכם כצופה פני גירושין או מוות, הרי שמדובר בהסכם ממון, אשר צריך היה להיות מאושר בבית הדין כדי לקבל תוקף, וכאמור דבר זה לא נעשה.

אלא שעדיין אין מכאן להסיק כי אין תוקף להסכם. ניתן לטעון, כי למרות שאין תוקף להסכם מכוח חוק יחסי ממון, עדיין הוא בעל תוקף מסוים מכוח היותו חוזה בין הבעל לאשה. וכך בבע"מ 4547/06:

9. השאלה האם יש מקום להכיר בתוקפו של הסכם ממון שלא אושר על ידי בית המשפט לא זכתה לתשובה חד־משמעית בפסיקה, ויש לגביה דעות לכאן ולכאן, בתלות בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. מחד גיסא, יש הסוברים כי אישור המוענק על ידי בית משפט להסכם ממון מהווה תנאי לתקפותו, ומאידך גיסא, יש הרואים באישור זה רובד נוסף להסכם שערכו בני הזוג, אשר לפיו, גם הסכם ממון שלא אושר על ידי בית המשפט, עשוי להיחשב להסכם תקף על פי דיני החוזים (לסקירה ממצה של הגישות בעניין, ראו: ניסים שלם יחסי ממון ורכוש – הלכה ומעשה 153–173 (2001)).